נירוונה בסיני

חזרנו לפני כמה ימים מביר סוור, ושוב נזכרתי למה סיני בשבילי זה החופש האולטימטיבי. כי חופי החושות בסיני (בניגוד למלונות) הם הדבר הכי קרוב לנירוונה שיכול להיות. בזולות האלה לא חשוב כלום – לא מי אתה, לא המוניטין או התדמית שלך, לא איך אתה נראה ומה אתה לובש, לא במה אתה עובד, לא מה הפוזה שלך – כל זה נשאר הרחק מעבר לגבול, וכרטיס הביקור היחידי של כולם זה רק החיוך והאור בעיניים. בסיני לא חשוב אפילו מה השעה, ואף אחד גם לא יודע (חוץ מההזויים שמתעקשים להסתובב עם סלולרי). הבנאדם נמצא במצב הכי משוחרר שיש, בלי להיאחז בכלום חוץ מבדברים החשובים: שמש, ים, אוכל פשוט וטרי, מצב רוח טוב, שינה טובה ורצוי גם כמה ספרים טובים. כל אחד מאיתנו גמר לפחות ספר ביום. *** אז לאיזה חוף כדאי לנסוע? בסוכות הכל יהיה מפוצץ, כך אומרים, אבל אם אתם לא מתעקשים על מיטות ומזגן ומקלחת צמודה (תרגיעו), תרשו לי להמליץ לכם על "החוף הסודי" שלנו – Queen Swer, בהנהלת יחיא האחד והיחיד, בנאדם ישר והגון ומתוק שאין דברים כאלה. יחיא טוען אמנם שנולד ברפיח, אבל לדעתי הוא בכלל ילד תימני חטוף, תסתכלו בצילום ותראו אם לא. בדרך כלל יש אצלו מקום, אבל תמיד כדאי להתקשר אליו מראש ולהזמין, והוא גם ידאג לנהג שיחכה לכם בגבול. בחושות שלו יש מזרנים נוחים ונקיים עם כריות וכילות, מאוורר, מנורות ושקעים לחשמל; המקלחות והשירותים (נוחים ונקיים, גברים ונשים לחוד) במרחק הליכה קצר, האוכל פשוט ומצוין ויש כניסה חולית לחוף עם בריכה טבעית. לנו כל הסיפור עלה כ-70 שקל לאדם ליום (חושה + כל הארוחות והמשקאות).