נשמת הפרחים

כי השירים הקצרצרים האלה הם תמצית ההוויה הנקייה של הרגע, כפי שילד תמים מתבונן על העולם – יש רק כאן ועכשיו, ללא חרטות, ללא דאגה. תראו איזה יופי: "אִמָּא שֶׁלִּי בּוֹגֶרֶת/ וְהִיא גְּדוֹלָה,/ אֲבָל הַלֵּב שֶׁלָּהּ/ קָטָן.// כִּי הִיא אוֹמֶרֶת/ שֶׁהַלֵּב שֶׁלָּהּ מָלֵא בִּי.// אֲנִי יַלְדָּה/ וַאֲנִי קְטַנָּה,/ אֲבָל הַלֵּב הַקָּטָן שֶׁלִּי גָּדוֹל.// כִּי בּוֹ/ נִמְצֵאת אִמָּא שֶׁלִּי, שֶׁהִיא גְּדוֹלָה,/ וְיֵשׁ עוֹד מָקוֹם לִדְבָרִים אֲחֵרִים". והנה 'משהו נחמד': "בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ גֶּדֶר הַבּוֹץ הַיְּשָׁנָה/ מִתְפּוֹרֶרֶת/ וְאַתְּ רוֹאָה/ קְצוֹת מַצֵּבוֹת.// שָׁם, אֵי שָׁם, בְּצֵל/ הַגִּבְעָה/ מִיָּמִין, בְּהֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ/ הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁרוֹאִים הוּא יָם.// יֵשׁ מָקוֹם שֶׁפַּעַם/ עָשִׂיתִי בּוֹ מַשֶּׁהוּ נֶחְמָד/ וּבְכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי חוֹלֶפֶת לְיָדוֹ/ אֲנִי מַרְגִּישָׁה טוֹב". אבל מצד שני, מיסוזו מיטיבה לראות ולהראות גם את מה שמתחת לפני השטח, כמו בשיר אחר: "שַׁחַר/ זְרִיחָה נֶהְדֶּרֶת./ זוֹ תְּפִיסָה גְּדוֹלָה!/ תְּפִיסָה גְּדוֹלָה שֶׁל סַרְדִּינִים.// לְמַעְלָה בַּחוֹף/ כְּמוֹ מְסִבָּה/ אֲבָל בַּיָּם/ יִתְקַיְּמוּ לְוָיוֹת/ בְּעֶשְׂרוֹת אֲלָפִים". כבר הרבה זמן לא יצא לי לקרוא בהנאה כזאת ספר שירה קטן בשלמותו, מהשיר הראשון ועד לאחרון.