כזה חבר

ומה שנחמד זה שבהתחלה אבא צייר למיקה "חבר בהזמנה", בדיוק כמו שראתה בדמיונה: עם שיער חלק, עיניים ירוקות ורגליים ארוכות (אבל מיקה אמרה שחבר מצויר זה לא שווה); ובסוף, כשההורים שואלים אותה על החבר החדש מהגן, היא עונה: הוא נחמד? – "כן". הוא לא מרביץ? – "רק קצת, ואני מחזירה לו". והוא לא צועק? – "הוא צועק, לפעמים". והוא לא בוכה? – "רק כשכואב לו". השערות שלו חלקות? – "לא, יש לו תלתלים". העיניים שלו ירוקות? – "לא, הן חומות". ואיזה אוזניים יש לו? – "לא ראיתי, התלתלים מסתירים אותן"... אבל עובדה, הוא כן חבר של מיקה, והיא כבר לא עצובה. וגם אם אין כאן "מתכון בדוק" לחברוּת, הסיפור מדגים איך דברים קורים אם רק מאפשרים להם, בלי להיצמד לשום תסריט של ציפיות ודעות קדומות. מותק של ספר – שראה אור לראשונה לפני 17 שנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד/ ספריית פועלים, וזכה בפרס פניה ברגשטיין, ומצטרף לעשרות ספרי הילדים האהובים שכתבה נירה הראל – כעת עם איורים חדשים ומתוקים, בהוצאת זברה הפקות. 24 עמ', לבני 6-3.