ארני ודובית
ארני ודובית

ארני ודובית

ג'וליאן גוג + ג'ים פילד

מזמן לא תרגמתי ספר ילדים מצחיק וחמוד וחכם כמו "ההרגלים המוזרים של ארני", ולפי הציטוטים הנלהבים על הכריכה, אני בחברה טובה מאוד (לצד ניל גיימן ואואן קולפר, הידד). ארני, ארנב סוציומט ונרגן, מעיר את הדובה החביבה דובית משנת החורף שלה כשהוא דורך בטעות על אַפָּהּ בדרכו החוצה, אחרי שגנב לה מהמערה את כל המזון שאגרה כדי שיהיה לה מה לאכול באביב, כשתתעורר. אלא שכעת אמצע החורף, ודובית המופתעת כבר ערה לגמרי וגם רעבה.

מכאן מתחילה עלילה מצחיקה מאוד, שבה דובית לומדת בעל כורחה כמה פרטים לא ממש מעוררי תיאבון על הרגליהם המוזרים של ארנבים (לפחות הם משכיחים ממנה את רעבונה, וכל מלה נוספת תהיה ספוילר מצער), וגם על מה שעשה סבא של ארני כשנקלע למפולת שלגים ונתקף רעב, כי במשפחתו של ארני נעשים רעבים מהר מאוד (וכל מלה נוספת תהיה ספוילר מצער לא פחות). ארני מצדו לומד כמה דברים על הכנת איש שלג, ועל איך בורחים מזאבים כמו זאביק, אבל בעיקר הוא לומד על חברוּת, ולא מפני שמישהו טורח ללמד אותו, אלא אך ורק מפני שהוא רואה איך דובית מתנהגת בכלל וכלפיו בפרט, אף שהוא יודע שלא מגיע לו. וזו דרכו של הספר היפה הזה לומר לנו, בין השאר, שהדרך הטובה ביותר להשפיע על אחרים היא פשוט באמצעות דוגמה אישית חיה.

מותק של ספר לראשית קריאה, וגם לילדי גן שיש להם סבלנות לסיפורים ארוכים (ובמלים אחרות, לבני 9-5). ראיתי ילדים מתפקעים מצחוק בזמן הקריאה פעם אחר פעם, והורים ואחים גדולים שהציצו ונדבקו גם הם (110 עמ'). 40–50 שקל בחנויות הספרים.

סיגליות