top of page
סדרת "פטריק מלרוז"
סדרת "פטריק מלרוז"

סדרת "פטריק מלרוז"

אדוארד סנט אובין

אי-אפשר שלא להתפעל ולהתפעם מהסדרה הזאת, לפחות לפי שני הספרים הראשונים שבלעתי בשקיקה, בחרדה ובעונג. איזו כתיבה! אילו דמויות! איזו היכרות מפוכחת עם יצורי אנוש ועם נפשם המעונה, המענה את עצמה עוד ועוד, כמי שכפאה שד, מי בדרגה פחותה ומי בקיצוניות יתרה, עד סף החידלון!

בספר הראשון מוצגת מניפה שלמה של טיפוסים, שמגיעים לארוחת ערב אצל הוריו של פטריק מלרוז בן החמש, וכל אחד מהם משורטט במכחול דק ומדויק, עד שאפשר ממש לשמוע כל דמות בקולה המובחן, ולחבב או לתעב אותה כמו שמגיע לה. כולם משמשים בעצם כמעין תפאורת רקע לדמותו של דיויד מלרוז, אביו של כוכב הסדרה, פטריק – דמות שנחוץ לנו להכיר כדי להבין את החור השחור הפעור בחייו של הבן. פטריק הקָט עצמו בקושי מוזכר בספר הראשון, אבל האירועים הנדירים והקצרים שבהם הוא מופיע בעלילה מועכים את הלב היטב-היטב ומכינים אותו לבאות.

ואכן, בספר השני זוכים להכיר את מה שנהיה מאותו פטריק – הילד שגדל בוואקום רגשי, עם אבא שטני מדי ואמא כנועה ונוירוטית מכדי להבחין בעובדה שיש בבית ילד, והוא בודד ואומלל ומבוהל – צעיר אינטליגנטי וחריף להחריד, אך גם נרקומן חסר תקנה. אין פלא שהספרים הפכו לסדרת טלוויזיה מוצלחת, הם כמעט כתובים כך מראש – ובכישרון יוצא דופן, בין השאר הודות להומור הבריטי היובשני והמבריק של הסופר. שאפו ענקי גם למעצב העטיפות, דוד בן הרא"ש: הבחירה בשממית לעטיפת "אין דבר" היא גאונית, ורק באמצע הספר מבינים למה ועד כמה (אל חשש, אין פה ולו שמץ ספוילר!) וכמוה גם עטיפת הספר השני, המצמררת בדיוקה. שתיהן מוצלחות פי אלף מהעטיפות המקוריות (תופעה די נפוצה בעטיפות העבריות, יש אצלנו מעצבים מדהימים). תרגמה נפלא מאנגלית: דבי אילון (עורך התרגום: אסף שור), 144 ו-174 עמ' בהתאמה, כעת במבצע 1+1 באתר ההוצאה - אל תחמיצו

ספריית פועלים

bottom of page