שיעורים בכימיה
בוני גרמוס
בקלי קלות הייתי מפספסת את הספר הנהדר, המענג והחכם הזה. קודם כל, השם – מי רוצה לקרוא ספר ששמו מזכיר חוויה מבאסת מגיל התיכון? (באנגלית זה עוד נשמע נסבל: Lessons in Chemistry, להבדיל מ-Chemistry Lessons). שנית, הכריכה – היא לא רומזת כלום על האוצר שטמון בין הדפים. ושלישית, מעולם לא שמעתי על הסופרת הזאת (ובצדק, זהו ספר הביכורים שלה). אבל שתי חברות חכמות ויודעות-ספר שמכירות אותי היטב המליצו לי על הספר הזה בכל פה, אז שמעתי בקולן. ואיזה מזל.
כי זה באמת ספר מיוחד במינו, שתענוג לקרוא, שבנוי לתפארת, שנותן מסאז' טוב-טוב ללב וגם למוח, ואף מתאים לתקופה שעוברת עלינו עכשיו, כי השכל הישר הוא נר לרגליה של הגיבורה הנבונה שלו, אליזבת זוט. זוט שמה קצוץ על המוסכמות המקובלות: היא לא מאמינה באלוהים, בתקופה שבה לא יעלה על הדעת לומר דבר כפירה מזעזע כזה בקול רם, אלא שהיא מכריזה על כך בפשטות בשידור חי בטלוויזיה, בתוכנית שהיא מנחה, כשאשה בקהל שואלת אותה אם יש לה ברכת תודה מיחדת "לאדוננו מושיענו" לפני הארוחה. בעוד המפיק תולש שערות בפלצות, היא מסבירה לשואלת שהיא כן מאמינה "באנשים שאִפשרו את קיומו של המזון, באיכרים, בקוטפים, בנהגי המשאיות, בעובדים בחנויות המכולת, אבל בעיקר אני מאמינה בך, עדנה".
העלילה מתרחשת אמנם באמצע המאה הקודמת, שהיתה שמרנית בהרבה מהיום, אבל הנורמות אז היו קלוקלות, מושחתות, צבועות וכוחניות לרעת הנשים באופן די דומה, ואילו הגיבורה שלנו אומרת בפה מלא ובגלוי לכל אחד בדיוק מה שהיא חושבת, פשוט כי היא לא יודעת אחרת, בלי להתחשב במה שמקובל ובדעות המיושנות של האחרים, וזו התנהגות שלא תעלה על הדעת, ולכן היא סופגת מכל עבר תקרות זכוכית עבות, אפליה בוטה, שקרים וגניבות, רכילות מרושעת ושכר נמוך ומשפיל. אבל זה לא העיקר בסיפור: העיקר הוא הלב המרגיש, השכל החושב, האהבה, העצמאות, החופש, ואלה באים לידי ביטוי באופן אינטליגנטי להקסים בכתיבתה של בוני גרמוס – וכמובן בגיבורה הנהדרת שבראה, ובילדה הנבונה שנולדה לה מהאיש היחיד שאהבה אי פעם (תרגמה היטב מאנגלית: הדסה הנדלר, 407 עמ', להשיג בחנויות הספרים, או ב-50 שקל בסטימצקי).
תכלת