היא לא מכשפה
הדס ליבוביץ, אביץ
ךק כשסיפרתי את הספר הזה לנלי בן השלוש, הבנתי כמה הוא מוצלח וחכם. כי אם חששתי שמא האפרוח צעיר מכ די להבין את המסר המרומז, הנמסר בעיקר דרך האיורים, הרי התבדיתי: הילדון קלט, ובסוף הספר שלח אלי מבט ערמומי עם ניצוץ בעיניים. גם שם הספר עוזר, כמובן, בהיותו דו-כיווני ורב-שכבתי: "היא לא מכשפה" זה מה שאומרת האחות הגדולה – שהיא המספרת כאן, בחירה מפתיעה כשלעצמה – לאחותה הקטנה, המשוכנעת שהשכנה שלהם מכשפה, כי יש לה כובע גדול ומקל, ומחוץ לדלתה ניצב מטאטא ויש גם חתול שחור. מי צריך יותר מזה?
לכן, כשהאחיות צריכות לצאת מהבית, הקטנה מסרבת לצאת כל עוד השכנה המכשפה בסביבה (ולמי שלא מכיר מכשפות, האיורים המתוקים מדגימים היטב במה מדובר). לבסוף השתיים רצות מהר-מהר לסבתא שלהן, ואחר כך יוצאות שלושתן לצפות בשקיעה. האם סיפרתי לכם כעת מה שקורה בסיפור? ובכן, אילו היה זה סרט אילם, זה באמת כל מה שהייתם רואים בו – אבל הוהוהו, איזו טעות! כי המחברת והצייר עשו כאן יד אחת כדי לספר לנו תת-סיפור, וסמכו עלינו שאנחנו חכמים ושנבין. ולזה התכוונתי בקשר לשם הדו-כיווני של הספר.
אז מה בעצם מסופר כאן? תצטרכו ללכת לחנות ולדפדף בעצמכם, כי אני לא מגלה פה ספוילרים. אני כן יכולה לגלות לכם מה מסתתר בין השורות: שדברים שרואים משם, לא רואים מכאן, ולהפך; וגם שֶמה שלא מכירים ולא יודעים עלול לפעמים להיראות מפחיד, עד שמתקרבים אליו ורואים שלא מפחיד ולא נעליים (40 עמ', צייר נהדר: אבי א' כ"ץ, ערכה: נרי אלומה, לבני 3-6), כעת בחצי מחיר באתר ההוצאה.
הקיבוץ המאוחד - ספריית פועלים