

אני יותר
תמי הראל, עינת צרפתי
הספר הזה כל כך חמוד שפשוט בא לנשק אותו: זה מתחיל כבר בעטיפה והולך ומתגבר מעמוד לעמוד. כל כך הרבה מתרחש בו, אף שבכל כפולה יש בקושי ארבע מלים, ובאמת לא צריך יותר, כי האיורים הנפלאים, עם הלובן המאוּורר שביניהם, מספרים כל כך הרבה.
דינמיקה בין אחים יכולה להיות שדה קרב ותחרות אינסופית – וגם אינטימיות ביתית ומשחקית וצמיחה משותפת. כאן יש אח קטן שמנסה להרשים אחות גדולה ("אני גדול!/ גבוה!/ מצחיק!" וכו'), והיא משתפת פעולה אך מתגרה ("אני יותר!") באופן שמדגיש את יתרונה עליו, והפעוט מכיר בזה ומשלים עם זה בינתיים, וכך זה נמשך ויכול היה להימשך לנצח (אולי עד ריב, או עד צחוק). אבל אז, ממש אחרי שהאח צועק "אני מפחיד!" – טראח, האחות מכבה בחשאי את האור. אוי, חושך!
לרוב אני מקפידה לא לחטוא כאן בספוילר, אבל כאן כדאי, לפחות קצת: בחדר שהוחשך לפתע נעלמת התחרותיות בבת אחת, וכשהקטן קורא "אני פוחד" עונה הגדולה כמו קודם "אני יותר!" וסוף הספר כל כך מתוק ומרחיב לב ומקָרֵב – לא, לא מגלה! לכו לחנות ותסתכלו בעצמכם – שאין לך ברירה אלא להגיב ב"אווווו" מלא התפעלות ואושר. לפעוטות בני פחות משנה ועד גיל ארבע, בעיקר אם יש להם אח או אחות (24 עמודי קרטון קשיחים), כעת בהנחה באתר ההוצאה.
זברה