ג'וליאן הוא בת-ים
ג'סיקה לַאב
כשהספר יצא, חשבתי שהוא עוסק בנזילות מגדרית, אבל חברות חכמות האירו את עיניי והזכירו לי אמת חשובה ששכחתי: אם ילד אוהב שמלות וצעיפים ובנות-ים ונהנה להתחפש, ואם ילדה אוהבת בגדים של בנים ופעילויות של בנים, אין לזה שום קשר לנזילות מגדרית. גיבור הספר הוא ילד בעל דמיון עשיר ורוח חופשית, וסבתא שלו האוהבת תומכת בתשוקתו להפגין את מי שהוא לעולם כולו, בביטחון ובגאווה, ואף מראה לו (בכפולה האחרונה) שהוא בחברה טובה מאוד. מה שכן, סבתא'לה מפגינה סובלנות נדירה גם לעובדה אחרת: בזמן שהיא עושה אמבטיה, הנכד היצירתי שלה משתמש בווילון ובעלי השרך מהעציץ היפה בסלון כדי להתחפש לבת-ים, וכל מה שהיא אומרת זה – "הו!"
ג'וליאן, גיבור הספר, הוא ילד די קטן, כזה שעדיין לא נוסע לבד ברכבת התחתית ומתלווֶה לסבתא שלו כדי להגיע בשבתות לבריכת השחייה. בדרך הביתה הוא רואה שלוש נשים מרהיבות מחופשות לבנות-ים, ונדלק. "גם אני בת-ים", הוא אומר לסבתא שלו, ובבית הוא אף מאלתר לעצמו תלבושת של בת-ים. ואחרי שסבתא שלו נרגעת מההלם (בעיקר מהסלון ההרוס, כנראה), היא מראה לו שהיא תומכת בו, ולא אגלה לכם איך, כי זה אחד הרגעים הכי מרגשים בספר הזה, לטעמי. וגם ההמשך מרגש עד מאוד.
ואם מישהו חושב שמסוכן להראות לילדים צעירים ספר שרומז כביכול על נזילות מגדרית, כדאי להסביר לו או לה שהמסר היחיד בספר כזה הוא הלגיטימציה לעודד את קוראיו הצעירים – ואת המבוגרים סביבם – להתבונן בתחושותיהם, להכיל אותן ולקבל אותן באהבה. אדרבא, תהיו הסבתא בסיפור, תאהבו את הילדים והילדות והנכדים והנכדות שלכם ותתמכו בהם בכל כיוון לא-אלים שיפנו אליו (34 עמ', עריכה וניקוד: ניצה פלד, בתרגומי). לבני 4–8, 84 שקל בחנויות הספרים.
צלטנר