לא ממואר
מוטי פוגל
לא ממואר ולא קינה ולא סיפור על האח שנרצח, ולא רציתי לגמור את הספר הזה לעולם, אבל הוא קצר ובסוף לא היתה ברירה. כי לקרוא אותו זה כמו להכיר בנאדם לרגע קט שבו הוא מרשה לך לצלול חופשי לתהומות נפשו ולהמריא אל פסגות הרהוריו, ואת נפעמת מהזכות ומהמרחבים והמעמקים שזה פותח לך, לא רק כקוראת אלא כאדם, ואת רוצה להמשיך ולהסתופף במחיצתו עוד ועוד, אבל הספר נגמר. ואת קוראת בו שוב, ושוב, ובכל פעם נפעמת מחדש.
חייו של מוטי פוגל התהפכו ביום שבו אחיו ומשפחתו נרצחו בפיגוע באיתמר, ובספר הזה הוא מנסה לעשות את הבלתי-אפשרי: להימנע מלכתוב על אחיו, להימנע מלתאר אותו או את געגועיו אליו, כי המלים עצמן מגבילות, והתבנית הסיפורית מצמצמת, אז הוא פשוט משתף אותנו במחשבותיו מאז המפץ הגדול ההוא, דרך סיפורים על ספרים ועל סופרים שהשפיעו על חייו. קראתי אותו טיפין-טיפין, שלא ייגמר, ואין לי מלים לתאר כמה הוא מרחיב את הלב ואת הנפש, וגם את השכל. יכולתי לצטט קטע נהדר כמעט מכל עמוד, אז הרמתי ידיים ולא אצטט כלום.
עוד חלון שהספר הזה פתח לי הוא האפשרות לקרוא (לראשונה, אני מודה ולא בגאווה) על יַלדוּת בהתנחלות. להתחבר להוויה הזאת דרך עיניים של מי שחווה את התקופה ההיא כגן-עדן של ילד תמים, עם משפחה וחברים וקהילה חמה שהיא העולם כולו, וכמו שתמיד קורה כשאת מסתכלת על דברים במשקפיים חדשים ואחרים, את לא חייבת להסכים אבל בהחלט יכולה להבין דברים שמעולם לא נתת עליהם את דעתך. תקנו לעצמכם מתנה והכי לא תצטערו (160 עמ', ערך: אסף שור), כעת בהנחה באתר ההוצאה, ויש גם פרק ראשון לטעימה באתר "עברית".
אפרסמון