רביעיית מיתרים

הצחקתי את עצמי קצת עם הספר הנהדר הזה, וגם הבנתי טוב יותר מישהי שכתבה לי פעם שהיא נמנעת בקנאות מלקרוא את הכריכה האחורית בספרים, כדי לא לקלקל לעצמה את חוויית הקריאה, ולכן נמנעת גם מלקרוא את רוב ההמלצות שלי כאן ומסתפקת בתמונת העטיפה (מאז אני משתדלת להימנע פה לא רק מספוילרים, אלא ככל האפשר גם מפירוט העלילה). ואילו אני דווקא אוהבת לקרוא את הטקסטים בגב הספר, בעיקר את אלה שכותב העורך מנחם פרי בכותרים של "הספרייה החדשה", וכפי שהבנתי גם מעוד המלצה שקראתי על הספר, לקראת סופו קורה שם משהו לא כל כך נעים. ובכן, אני מאוד-מאוד אוהבת את כתיבתה של אנה אנקוויסט (ואת אמסטרדם ואת המזג ההולנדי והשפה ההולנדית), והגיבורים שלה אנושיים להרהיב והיא מדבררת את המחשבות שלהם בכנות כל כך נוגעת ללב, שאת חשה אליהם קרבה משפחתית מיידית, וככל שהמשכתי לקרוא הרגשתי שלא אהיה מסוגלת לעמוד בזה אם יקרה להם משהו לא טוב, וגם חשדתי שהתפנית הקשה בעלילה תהיה קשורה לעלילת-משנה קטנה ומקסימה שלא רציתי בשום אופן שתזדהם.