top of page
כאן לא בית קפה
כאן לא בית קפה

כאן לא בית קפה

ג'קי לוי

זה שג'קי לוי יודע לספר סיפור – זה לא חדש, בוודאי לא למאזיניו ברדיו. זה שהוא יודע לכתוב – גם זה לא חדש: קוראיו הוותיקים ביותר (כמו הח"מ הקשישה) עוד זוכרים לטובה את טורו המשעשע "סולם יעקב" במקומון הירושלמי *כל העיר*, שבו הפליא לבקר ולדרג בתי כנסת; וקוראיו העכשוויים נהנים בוודאי לקרוא את הטור שלו במוסף השבת של *ישראל היום*. לוי כותב היטב גם לילדים, כפי שניכר בין השאר בספרו החמוד מאשתקד "שלושה כוכבים ומטבע". אבל עד שלא קראתי את "כאן לא בית קפה", ובו עשרה סיפורים שבמרכזם הווי בית הכנסת, לא הבחנתי שצומח לנו כאן אחד מטובי מספרי הסיפורים בעברית. שככה יהיה לי טוב.

קודם כל, דרך הסיפור שלו, שכולה חן ורוח טובה ועדינות והומור דק אך מושחז – ומהו הומור יהודי אם לא היכולת להתבדח על חשבון עצמך והקהילה שלך – עם תשומת לב אוהבת לפרטים הכי פעוטים, עם שלל דמויות מלבבות שמצטיירות מולך כאילו ראית אותן במו עינייך ושתית איתן "לחיים". שנית, התחושה המענגת שהמספר הזה סומך על האינטליגנציה של קוראיו, שיקלטו את כוונתו גם כשהוא מתבטא בקיצור וברמיזה ושיבינו דבר מתוך דבר – ערך די נדיר במחוזותינו הספרותיים. וכמובן סגנון הכתיבה הייחודי לג'קי לוי, השפה העשירה הזאת שמערבבת בטבעיות מוחלטת עברית מדוברת ועדכנית עם זו המסורתית, בטעם של פעם, ובלי שמץ של אנכרוניסטיות או ייפיוף. וכל זה עוד לפני שהזכרנו את הסיפורים עצמם, שבהם הוא טווה בסבלנות מחויכת עלילות מתוקות מאין כמותן, ואיש לא יספר אותן כל כך יפה כמוהו.

אז יסלחו לי כל הספקנים, אבל חוויית הקריאה שלי ברוב הספר הזה דמתה בעיניי לזו שחוויתי כשקראתי את ספרי "דון קאמילו" הנפלאים של ג'ובאני גוארסקי האיטלקי (בתרגומים משנות ה-50), ואפילו את סיפוריו המיתולוגיים של דיימון ראניון זצ"ל (בתרגומו המופתי של אליעזר כרמי). שהרי גם כאן מדובר בהווי של קהילה קטנה, על הדמויות הססגוניות שמרכיבות אותה, הכתוב בסגנון אופייני מובהק של דיבור וסיפור, המשלב את העממי עם הספרותי, תמימות כפרית עם ערמומיות, ומעל הכל – הומור ואהבת אדם. כך ברוב הסיפורים בספר פרט לאחרון, שעלילתו נטועה בימיו של המספר כחבר גרעין בקיבוץ צפוני דתי מרושש, ואף בו מככב בית הכנסת, והוא נחמד ביותר ומגיע לו להתרחב ולהפוך לספר בפני עצמו; אבל תשעת הסיפורים האחרים – זו ליגה אחרת. מתנה מעולה להורים, לסבים, לדודים (ממש לא רק לשומרי מסורת!) וכמובן לעצמכם, כי אי אפשר שלא להתמוגג מספר כזה, ועכשיו כדאי למצוא כמה שיותר סיבות להתמוגג. ועוד באביב ובפסח הזה, שבו מצווה עלינו להישאר בבית. באתר "עברית" אפשר לרכוש אותו בהנחה או בעותק דיגיטלי, וגם לקרוא פרק ראשון (ערכה: הילה בלום)

כנרת-זמורה

bottom of page