הפאנליסט
ישי שריד
לא יצא לי לקרוא אף אחד מספריו הקודמים של ישי שריד, לצערי, כך שאת ספרו החדש פתחתי בספקנות מסוימת. אחרי הכל, למה לי להתעניין בלבטיו של אלק-שמאלני לשעבר, שמוכן להפוך לשופר צייתן של השלטון המושחת רק כדי להשתחל בחזרה לטלוויזיה? כאילו אין לנו מספיק מזה במציאות, אז עוד לקרוא עלילה דמיונית על טיפוס כזה?
אבל הביקורות הנלהבות סקרנו אותי, אז פתחתי, ואני מודה – הכתיבה של שריד באמת יוצאת מן הכלל. מרגע שהתחלתי, לא רציתי ולא יכולתי להניח את הספר, ולא מפני שהגיבור שי תמוז מצא חן בעיניי, אדרבא, השינוי שהוא עובר לא מוצא חן גם בעיני אשתו וילדיו. אבל הכתיבה של שריד פשוט ממגנטת, לא הצלחתי להפסיק לקרוא (חייבת לבדוק אם זה קורה גם בספריו הקודמים!). בין השאר כי לא מרגישים בכתיבה שלו אף טיפת זיעה, ושפתו המדויקת קולחת בשיא הטבעיוּת; ואולי מסלולו המפותל של העיתונאי שי תמוז בעולם התקשורת, המוּכּר לי מבפנים, על כוכביו המופיעים בספר בשמם האמיתי או בשם בדוי, הוא שריתק אותי כל כך?
שריד מיטיב לתאר את המצב בארץ מאז עליית ממשלת הביזיון, ואת מה שקורה לתמוז בזכות תמיכתו התקשורתית בה – החל בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית שהוא מקפיד להשמיץ, דרך דברור המסרים ה"נכונים" לגבי 7.10 והמלחמה בעזה, והנה-הנה הוא עולה מתהום הנשייה אל אור הזרקורים. בשלב הראשון משתדרג מעמדו בעיתון היומי, אחר כך הוא הופך לעיתונאי סלב ומתארח בתוכניות טלוויזיה, עד שסופסוף הוא מתברג לתוכנית הערב של ערוץ 14, לצד נירית דינור וחבריה הימניים לפאנל. בשלב מסוים תמוז אף זוכה לשיחת טלפון אישית מראש הממשלה, בעודו מפנטז על חברוּת קרובה עם הנתניהוז, המממ – והכל מסופר בצורה חיה וסוחפת, כולל תיאורים מצמררים של המתרחש מאחורי הקלעים. לא להחמיץ (216 עמ', ערך: משה רון).
עם עובד