הטַבָּח והמלך
הטַבָּח והמלך

הטַבָּח והמלך

ג'וליה דונלדסון

מה משותף עכשיו לכ--ל השוהים בבית, ללא הבדלי גיל, מין ואורח חיים? ברור: אוכל!!! כי מה כולנו עושים היום בבית, בין הסחת דעת אחת לאחרת? אוכלים, וחלקנו גם מכינים אוכל ועושים נסיונות במטבח. אז איזה ילד לא יזדהה עם סיפור כזה, שכולו מרוכז בענייני אוכל? חוץ מזה, כמעט כל ספר מחורז של ג'וליה דונלדסון לקטנים הוא הימור בטוח, ובעיקר כשהמתרגמת היא רימונה די-נור המעולה. וכידוע – אין טוב מספרי ילדים טובים בחריזה משובחת כדי להעניק חוויה מעשירה ומענגת לגיל הרך, בעיקר אם סבא או סבתא קוראים אותם בקול ובהטעמה. מאז שנכפה עלינו מרחק בין-דורי אכזרי ללא פגישות וחיבוקים, מצאנו דרכים לגשר עליו בעזרת הקלטות מרחוק – צילומי וידאו בשלל פלטפורמות (ווטסאפ, זום, סקייפ, פייס-טיים), או הקלטה קולית באפליקציה (כמו Tonies, הדורשת גם קניית טוני-בוקס) כשהפעוט מחזיק בעצמו בספר ומדפדף בהתאם לקריאה. כך עשינו לאחרונה עם שלל ספרים ישנים וגם חדשים, שאחד המוצלחים שבהם הוא הספר הזה.

הפעם מדובר במלך רעב שחיפש טבחית או טבח והזמין לארמון שלו המוני מועמדים למשרה, משל היה זה אודישן למאסטר-שף: "הם אפו וטיגנו, בישלו ותיבלו,/ הקציפו, הקפיצו, קָלוּ וצָלוּ./ אבל כלום, שום דבר, לא עבד, לא צלח:/ 'הביצה הזאת נוזלית, הבשר עוד לא רך./ קר מדי! חם מדי! מר מדי! – די!/ הג'לי מלוח, אין טעם לפאי./ איום ונורא!' המלך זעף./ הוא טעם ורחרח ו... מת מרעב". וכך הגיע לארמון גם שוּקָה המשקשק, שאומנם יש לו שאיפות גדולות (להיות הטבח המלכותי, כמובן) אבל כל דבר קטן גורם לו לשקשק, לרטוט ולרעוד בלי הפסק, באופו שיצחיק מאוד את השומעים הקטנים.

לבסוף (זהירות, ספוילר!) לא נותרה למלך ברירה והוא נאלץ לעשות הכל בעצמו – להשיג את חומרי הגלם, לחתוך, לטגן ואפילו להגיש. ואחרי ששניהם התיישבו לאכול, והמלך התענג על כל ביס, הוא "אכל ושבע וגיהק/ ואמר בחיוך לטבח המשקשק: 'איחוליי, ברכותיי, שוקה-שוק ידידי,/ נבחרת להיות טבח מלכותי!" ומי שרוצה ימצא כאן רמיזות למיני תפקידים שחולקו בארצנו למי שהתאים להם בערך כפי ששוקה המשקשק מתאים לתפקידו החדש. אבל מה – המלך הזה, בניגוד לרוב השליטים המוכרים לנו (מרחוק), לפחות ממש נחמד!!! באתר "עברית" תמצאו את הספר בהנחה נאה וגם תוכלו לקרוא כמעט שליש ממנו, כולל האיורים: tinyurl.com/swy4ydf

כנרת