דוקטור אף וזנב
יעל גובר
כשהייתי קטנה, לא היו לנו חיות מחמד בבית. השאלה אפילו לא עלתה על הפרק, לדעתי, ואם עלתה - נופנפה מיד, אולי כי "חיות זה לכלוך" ואמא שלי היתה אלרגית לכל מה שמלכלך. עד כה לא יצא לי להצטער על זה במיוחד - מה גם שבבגרותי פיציתי על החֶסֶר בגורים עזובים כאלה ואחרים שהילדוֹת שלי הביאו הביתה. אבל עכשיו שקראתי את "דוקטור אף וזנב" החדש של יעל גובר, אני מרגישה את כל הצער שבהחמצה. כי גם כשאתה מוקף במשפחה חמה ואוהבת ובחברים ובמטפלים, ילדוּת היא דבר בודד (כפי שקבעה פעם שירה גפן בראיון, וצדקה), ואין כמו בעל-חיים אהוב ואוהב כדי לשכך את התחושה הזאת בפשטות תמימה, ללא מלים.
לא מכבר קראתי שבדידות (על תוצאותיה) היא גורם המוות מס' 1 בעולם המערבי, ואחרי ששָנים חייתי בתחושה שהיתה לי ילדות נפלאה (כי כך טרחו לשנן באוזניי השכם והערב), היום אני כבר יודעת כמה בודדה הייתי, וברור לי שאילו היה לי מין יויו כזה כמו שיש לגיא בסיפור, הכל היה נראה אחרת. לא זכור לי שיצא בארץ ספר ילדים כזה, שמראה את הקשר המיטיב בין ילד לחיית המחמד הביתית, בלי להתעכב על עלילות-משנה כאלה ואחרות ובלי להכביר מלים על רגשות. כי זה מה שיש כאן: נֶטו Love & care - וזהו, זה כל מה שצריך.
גיא היה חולה, וכל בני הבית ניסו לעזור לו - מי בתרופה, מי במרק או בתה, אבל כלום לא עזר, עד ש"באה יויו הכלבה ורחרחה/ קפיץ-קפוץ עלתה על השמיכה" ושם נשכבה, ליד גיא, "ולא זזה מהספה/ אפילו לא טיפה". לא כשגיא ישן, לא כששתה, ולא כשאכל - לא מָשָה מצדו, עד שירד החום, ורק כשראתה שכבר אפשר - ירדה וחזרה לשגרה. יופי של ספר לילדים שיש להם חיית מחמד וגם לאלה שאין - כך אולי יוכלו לשכנע את ההורים שכדאי. ספר הביכורים של יעל גובר מעולה בחסכנותו, הכתיבה והחריזה מלאות חן, תענוג. איירה להפליא, כתמיד - איה גורדון נוי. נהדר לפעוטות ולילדי גן.
כנרת