top of page
אהבה אחת
אהבה אחת

אהבה אחת

שרה מֵסָה

לאורך השנים התרגלנו – אנחנו, כלומר אלה המעדיפים להתרחק מדי פעם (או ככל האפשר) מהאקטואליה ועדכוניה – שתמיד יש לאן לברוח ברשת, לאיזה בלוג מעניין או לאתר חמוד עם הגיגים שמרחיבים את הדעת ואת הלב; ואם לא למסך כזה או אחר – אז למוספי השבת, שמציעים שפע מדורי פנאי וספרות, קטעי הגות ושעשוע. ובכן, זה נגמר. מי שכמוני רגיל לקחת פסק זמן מהעבודה התובענית מול מסך המחשב ולדלג לאתָר כזה או אחר כדי לשטוף את העיניים ולאוורר את המוח – מוצא כעת רק שוקת שבורה. אין לאן לברוח, הכל עצוב ומיואש ומייאש וקשה מנשוא.

מה נשאר? ספרים. אם אני מצליחה לקרוא ספר לא עיוני בימים אלה, זה לרוב בתנאי שהוא מתרחש הרחק מכאן, ורצוי גם בזמן אחר. והנה, מכל הכותרים המעניינים שהתחלתי לאחרונה, הספר הקטן הזה משך אותי בחבלי קסם להיצמד אליו עד הסוף (רק 154 עמ'); גם בזכות הפורמט הקומפקטי, השם המבטיח והעטיפה המסקרנת (איירה ועיצבה: יער בנבנישתי), אבל הפיתיון הכי יעיל (לפחות אצלי) הוא העמודים הראשונים. אם כבר שם מתחילים קורי משי דקיקים להיקשר בין השורות המודפסות ללב שלי, זה סימן. וזה מה שקרה.

לא אגלה לכם כמעט כלום, רק שהסיפור היפה הזה על אשה שעברה לגור לבדה בכפר נידח הוא בעצם סיפור על תודעה, איך התודעה עלולה לתעתע בנו, להחדיר למוחנו וללבנו רגשות מרעילים כמו פחד, קנאה, חשדנות – ללא סיבה אמיתית – מצד אחד, ואיך חוסר המודעות מוביל אותנו אל גורלנו מצד שני. ואיך גבר ממאדים ואשה מנוגה יכולים פתאום להיפגש ולהתלכד ולהתיז ניצוצות, עד שהתודעה מזדהמת ומזהמת את גן העדן. וכמה יפה ועדין מתואר הכל, נימי הנימים של רגשות, של מיניות, של הגוף, ואיזה סוף! וכל זה לא היה נפלא כל כך אלמלא התרגום המשובח של משה רון (מספרדית. עורכת התרגום: דניז הרן בן-דור, פרטים באתר ההוצאה ובאתר "עברית", שמציע הנחה נאה על עותק מודפס או דיגיטלי). שרה מֵסָה מזמינה אתכם למסע איטי במרחב אחר, ועם זאת פנימי ועמוק ומוּכּר לכולנו. אל תהססו.

לוקוס

bottom of page