top of page
מִלָּה של פִּיל
מִלָּה של פִּיל

מִלָּה של פִּיל

דאנה איבגי, רעות בּוֹרְץ

יווו איזה ספר חמוד, אין לתאר! אבל אנסה בכל זאת. הפיל העליז שעל הכריכה פוצח איתנו בשיחה אינטימית ברגע שפתחנו את הספר – ואי אפשר שלא להיענות לו (כל משפט להלן בין לוכסנים מלווה באיור נפרד): "היי, שלום! מי אתם?// וואו.. ואיך זה? זה כיף? אתם מרוצים בינתיים? מרשים לכם להשתכשך בבוץ מתי שבא לכם, או רק בצהריים?// בני כמה אתם בכלל? אתם יודעים להזיז דברים ממש כבדים?" וואי, איזה שאלות מצוינות! ואז הפילון מזמין אותנו להתקרב אל פרצופו המצויר: "תַראו לי אתכם רגע מקרוב.../ יו... אתם חמודים!" (כשהספר יתורגם לאנגלית, כמו שמגיע לו, אפשר יהיה לפנות לקורא/ת בגוף שני יחיד). אבל כדי לגלות לכם את סוד קסמו של הספר, איאלץ לעשות לו ספוילר, אז אחשוף אותו רק בהמשך, כשלא תהיה ברירה.

קודם כל, למען הסר ספק, זה לא ספר שיצא "בעזרת השם"; אמנם מדובר בשחקנית המהוללת דאנה איבגי, אבל מתברר שהגברת מוכשרת מאוד גם כסופרת לילדים, חורזת בחן נהדר, בשפה טבעית ולא-מתיילדת ובשפע הומור, והסיפור שלה מטפל בנושא מוּכּר ושחוּק בצורה מקורית ומקסימה להפליא. שנית, האיורים של רעות בורץ קמים לתחייה על הנייר וגורמים לנו להתאהב בפילונצ'יק תכף ומיד. אז מה קורה בסיפור, בלי לספיילר? אומר רק שהפילון מסתכל עלינו, קוראי הספר, ומבחין שיש לנו בפה משהו מסתורי שמאוד מוצא חן בעיניו, משהו עגול וקטן ומרגיע, והוא נכנס לאובססיה – גם הוא רוצה כזה! הוא קורא לאמא שלו לעזרה, אבל היא לא מסוגלת לראות אותנו כמוהו ולא מבינה מה הוא רוצה, אז היא מנסה לנחש למה הכוונה (ניחושים מצחיקים מאוד, כמובן) ורק כשהיא ממש-ממש מתאמצת היא רואה... נו, מה?

בטח כבר ניחשתם: הפילונצ'יק רוצה מוצץ, בדיוק כמו שיש לילדים שמסתכלים עליו. ובעיניי זו הרבע-בעיה היחידה בספר המתוק הזה: שהוא פונה לקוראים כאילו יש להם מוצץ בפה ברגע הקריאה, כלומר כאילו הם פעוטות, בעוד שהטקסט – לשונית וסגנונית – מכוון בעצם קצת יותר גבוה, כלומר לילדי גן (שאולי עוד מוצצים מוצץ, אבל לא כל הזמן). לא נורא, מותר להם להיזכר איך היו פעם, וליהנות מהחן של הספר גם בלי המסר המובלע בו, כלומר גם בלי להפוך את הפילון למשפיען. לא נותר אלא לצפות בסקרנות לספרי הילדים הבאים של איבגי (44 עמ', ערכה נטעלי גבירץ, כעת במבצע באתר ההוצאה).

עם עובד

bottom of page