

כמה רגשות!
סופי וויליאמס, גאווין סקוט
בהתחלה לא התרגשתי – חשבתי שזה עוד ספר קרטון נחמד לקטנטנים, שמלמד אותם לספור בעזרת חיות: דובון א חד, שני ארנבונים וכן הלאה. אמנם שמתי לב שהאיורים מקסימים מהמקובל בז'אנר, אבל חששתי שלא תימצא לי סיבה מספקת להתלהב ממנו בפרהסיה, והנחתי אותו בצד.
ובכן, טעיתי בגדול. יום אחד הגיע חבר, שנכדתו בת השלוש תמיד שמחה לקבל ספרי פעוטות מדודה עטרה, וישבנו יחד לבדוק אם הספר הקטן הזה עדיין יתאים לה (שהרי היא מדפדפת כבר בספרי נייר), ופתאום הבנתי: כל הקטע עם החיות השונות, והספירה מאחת עד עשר ולהפך – אלה בעצם מסיחי דעת מהנושא החשוב באמת, שמוכרז כבר בכותרת: "כמה רגשות!" כל מספר וציור מ-1 עד 10 מציג רגש אחר, תחילה מהאזור הפחות-נעים: רוגז, חשש, חוסר מנוחה, אכזבה, עצב, בושה, ביישנות (אתגר לשוני למבוגר המתווך!), דאגה, פחד – עד למס' 10, התרגשות. מכאן מתחילים לספור לאחור, מ-9 עד 1, כשהרגשות של הדמויות בציורים הם כעת נעימים ומנחמים: הפתעה, השלמה (מלווה בצער קל), אומץ, גאווה, אושר, עליזות, רגיעה, הקלה, ומוגנוּת (כאן מתכרבלים ללילה טוב).
והרי שָׁנוּ רבותינו: רגש נעשה ברור רק אחרי שנותנים לו שֵׁם. עובדה: כשהייתי ילדה, איש לא ידע שהוא מתוסכל עד שהגיעה המלה העברית "תסכול", וחברותיי ואני לא ידענו שאנחנו מוטרדות מינית עד שהמציאו את המושג הטרדה מינית, וכן הלאה. לכן חשוב כל כך לְשַׁייֵם רגשות, בעיקר אצל ילדים קטנים, והספר הזה הוא הזדמנות פז לשיחה מרתקת עם הפעוטות הפרטיים שלכם – על הרגשות שבספר ועל רגשות אחרים. ספר נהדר לפצפונים מגיל אפס עד גיל הגן, והתרגום המחורז של גליה אלוני-דגן מלא חן ומענג כתמיד (24 עמ', עורכת: רוני קנר-שניידר), להשיג ברשתות ובחנויות הספרים.
תכלת