אמל - תקווה
איתמר שפריר נג'רי
לא נתתי לספר הזה הרבה תקווה כשנחת על שולחני – במבט חטוף הוא נראה לי עמוס מדי באג'נדות, טקסט פוליטי במקום ספרות אסקפיסטית נחמדה כמו שבא לי לקרוא, כחיסון מפני מנה מופרזת של אקטואליה. אבל כשספר מחכה לי ליד שולחן האוכל (אני אוהבת לקרוא בזמן האוכל, הרגל ילדות מגונה שירשתי מאבא שלי), יש מצב שאקרא אותו גם אם זה ספר הטלפונים. אז קראתי את "אמל" בהמשכים, בארוחות ובנשנושים, ודי מהר נשאבתי לסיפור.
כי המחבר מצליח לדלג מעל אינספור מוקשים ולהגיש חיבור מעניין ויוצא דופן בין כמה קצוות נפיצים. המספרים (לסירוגין) בגוף ראשון הם זוג גברים אוהבים, אחד מהם בנו הכריזמטי של ראש הממשלה והשני הייטקיסט מופנם ועשיר כקורח, ומבעד לפיתולי העלילה הם מדווחים לא מעט על היחסים הזוגיים המורכבים שלהם, כל אחד מהזווית שלו. מספרת נוספת, שֶקולה רק פותח את הספר וסוגר אותו, היא צעירה ערבייה שאחיה השחית את פניה בחומצה וזוג הגברים מעניקים לה בית ומשפחה חלופית. במהלך העלילה השניים גם מאמצים זוג תאומים פעוטים מאזרבייג'ן. אבל בד בבד, וזה החלק המשמעותי בספר, מתרחש תסריט גדול ומבהיל במדינת ישראל-לשעבר, שהתאחדה לא מכבר למדינה הנסיונית ישראטין, מתוך תקווה להקים בה אוטופיה מזרח-תיכונית – אלא שבמהלך העלילה מתברר, אבוי, שהמציאות חזקה מכל חלום.
ויותר אני לא רוצה לומר, פשוט תקראו, כי זה מעניין, וכתוב היטב, ונוגע מאוד-מאוד לחיים שלנו פה, וגם מצייר תמונה מרתקת ורלוונטית להכאיב, שראוי להתבונן בה (ערכה: יוספה אבן שושן, 289 עמ'). באתר "עברית" תוכלו לקרוא פרק ראשון ולרכוש עותק דיגיטלי
שולחן כתיבה