

האיש ההולך
ג'ירו טניגוצ'י
הנה ספר שכולו עדינות. עדינות היא מלת מפתח בתרבות היפנית, נדמה לי – תכונה מרַגשת, שחסרונה ניכר יותר ויותר בחברה הישראלית בעשורים האחרונים, למרבה הצער. יצירתו של אמן המנגה המהולל ג'ירוֹ טניגוּצ'י, "האיש ההולך", היא מין רומן גרפי יפהפה ומוקפד, כמעט ללא מלים, שהזכיר לי את הסרט היפני המהורהר "ימים מושלמים" (2023); גם בסרט ההוא, הגיבור הוא גבר בגיל העמידה שאוהב את שגרת חייו השלווה, שחי מתוך ריכוז שקט ברגעי ההווה שלו, בהתנהלות עדינה וסבלנית, ומוצא יופי בדברים הקטנים שהחיים מציעים לו. כמוהו נהנה גם "האיש ההולך" חסר השם לשוטט ללא מטרה מוגדרת, לעתים עד כדי הליכה לאיבוד – בטבע, בסביבתו הקרובה והרחוקה, לרוב לבדו, לעתים רחוקות עם בת-זוגו (שנראית כבתו המתבגרת). רוב הספר מתרחש בחוץ, כמובן – שהרי האיש הזה הולך, מהלך, מתהלך בעולם.
בספר 17 פרקים, שכל אחד מהם מוקדש לשיטוט אחר של גיבורנו, לנושא התבוננות אחר שלו: ציפורים, שלג, הליכה בעיר, טיפוס על עץ (האיש מטפס עליו בקלילות מפתיעה, כדי לעזור לילדים שהטיסן שלהם נתקע על ענפיו), גשם, שחייה לילית (האיש מתפלח לבריכה של האוניברסיטה ושוחה שם בעירום! כולל הכל! תהייה: האם ביפן נהוגה ברית מילה?), העיר אחרי הטייפון, ליל מטר כוכבים, מיטה מפרחי דובדבן (רגע של חיבה והבנה הדדית עם זרה אקראית), מחיצת במבוק (ללא מלים כלל, עם סוף מתוק ומפתיע) ועוד – כמעט הכל בשחור-לבן – ולבסוף גם מנגה צבעונית שהאמן יצר עבור מגזין צרפתי, ואשר יש לקרוא ולדפדף בה משמאל לימין. מאחר שהספר נוצר לפני עידן הטלפונים הסלולריים, אף אחד בספר אינו אוחז בטלפון – שהרי אחרת היה ראשו של גיבור הספר טמון במסך, וכל ההנאה מהשיטוט היתה נגזלת.
כפי שכותב דרור בורשטיין באחרית הדבר היפה והחכמה שלו, הספר מדגים בצורה יפהפייה ומשכנעת איך "כל יום מאפשר מסע. מוטב לערוך מסעות קטנים ויומיומיים בקרבת מקום מאשר למסגר את ההרפתקה בפרק זמן מוגדר, במסע במרחב רחוק וזר. עומק של מסע יכול להתרחש רק בקרבת הבית, לא במסגרת תיירותית שבה אינך מבין כמעט כלום". ואכן, ההרפתקאות שהאיש חווה במסעות הקטנים שלו – היצמדות חרישית לאדם מבוגר המשוטט כמותו ברחבי העיר שבסופה נוצר ביניהם קשר של חיבה (דרך שתיקה, המתנה ומבטים, ללא מלים), טיפוס ספונטני ומפרך על גבעה שמראיה מזכיר לו את הר פוג'י, או טיול שבו משקפיו נשברים והוא דווקא נהנה להביט בעולם מבעד לעדשות המרוסקות – מסעירות לא פחות מחוויות בספארי, באתרי תיירות או במסעות של ספורט אתגרי. תרגמה בעדינות מיפנית: אירית ויינברג (190 עמ', ערך: דרור בורשטיין, להשיג בחנויות, או במבצע באתר ההוצאה).
אסיה