הנסיכה אביגיל ובית החרושת לרגשות

אביה המלך של אביגיל שקע במרה שחורה עם מות אשתו, ולכן זנח את תפקידו כאב וכמלך, והנסיכה אביגיל – שזה עתה איבדה את אמה האהובה – נאלצת לדאוג בעצמה לשלומו ולשלום הממלכה הזנוחה. את המצב הזה מנצל נוכל ושמו טייקונוביץ' (שמות הדמויות בספר הם הברקות בפני עצמן, כמו שם העובד של אותו נוכל – בְּלִישָׂכָרוֹב, ויכולתי למלא כאן עמוד שלם של הברקות) שמציע למלך עסקה: הוא ישאב ממנו את העצב בעזרת מכונת "שואבורגש אדישי", ובתמורה ירשה לו המלך לשאוב את כל הרגשות של כל תושבי הממלכה. המלך מסכים להצעה המקוממת (ככה זה באגדות) וגם אביגיל נכנעת ואף משתכנעת שהכי טוב לחיות בלי רגשות. ואמנם, החיים בממלכת תַרגֵשְיָה נטולת הרגש מתנהלים כמדומה בסדר מופתי: איש לא כועס, אף אחד לא מקנא, אמנם גם לא צוחקים ולא אוהבים, אבל נדמה שזה לא ממש מפריע לאיש (רק לכלב, לב). אלא שמאוחר יותר מצליח אותו נוכל למכור לתושבי תרגשיה המרוקנים-מרגש פחיות שתייה עם רגשות שונים (כולל תערובות של רגשות מנוגדים!) ובעצם להפוך אותם למכורים לפחיות שלו, גם כשהן כבר ריקות מרגש.