להשׂביע את הדרקון
מאשה צור-גלוזמן
השבוע שאלו אותי איך הספר הזה בעיניי – וזה לא שאוצר המלים שלי דל, או שיש לי חיבה מיוחדת לסלנג, אבל תשובתי הנלהבת היתה – "מגניב!" וזאת באמת המלה שהכי מתאימה בעיניי לספר הזה, כי הוא פשוט גנב אותי לגמרי. לפעמים את מתאהבת בגיבורת הספר שאת קוראת, לפעמים את מרגישה שהיא אחותך או חברה קרובה שלך, אבל מזמן לא קרה לי כזה דבר עם גיבורה של ספר: אני רוצה להיות היא! ושכל הדברים המסעירים שקרו לה – יקרו לי. איך אני מקנאה בה, את הכל אני רוצה: את חלימי שלה, הדון-ז'ואן התל-אביבי השנון והנינוח שהיא מקווה לבַיֵית, את חמותה הצרפתייה האקזוטית, את השכנה המסתורית שלה בעתלית ובעיקר-בעיקר את ההרפתקאות הפרועות שהיא עוברת עם ז'אן, האביר המצודד והסקסי, במסעותיה הקסומים בזמן.
וזה לא שחסרו לי הרפתקאות משֶלי בחיים, כן? וזה לא שאני כזאת חובבת אקשן, אבל כזאת הרפתקה משגעת כמו שטוותה מאשה צור-גלוזמן לגיבורה שלה עוד לא קראתי. בהתחלה, כשראיתי בגב הספר שהעלילה נודדת מדי פעם למאה ה-13 (ואני אין לי כוח לעלילות היסטוריות ולתלבושות תקופתיות וכל העובש הנלווה), חשבתי שזה לא בשבילי, הספר הזה. אבל התחלתי לקרוא, מסקרנות – בין השאר, כדי להבין מה עושה דרקון רעב בשם הספר – ומיד הרגשתי בבית: תל-אביב, תקופת המסיבות העליזות, ברנז'ה, סמים קלים יותר ופחות, והכל בכתיבה ממגנטת להפליא, ועד שהגיבורה צוללת (ממש צוללת!) לשנת 1240 – כבר הייתי שפוטה שלה, וכל מה שהתחשק לה התחשק גם לי, ויצאתי איתה למסע מענג לא רק בפיתולי העלילה הפנטסטית (תרתי) אלא גם במסדרונות הנפש, הזוגיות, החברות, ההורות והאהבה, מונוגמית ופוליגמית.
ולמרות הפנטזיה, הכל לגמרי אמין, וזה מה שכל כך כיפי בספר הזה, שהוא כל כך גלוי-לב, עכשווי, קליל על פני השטח – ועם זאת רציני בטירוף בכל הנוגע לדברים העמוקים באמת בחיים. ניכר גם שהסופרת השקיעה פה חתיכת תחקיר רציני – גיאוגרפי, היסטורי, חברתי – ובעיניי יצירתה היא הישג ספרותי מרשים ביותר. ועוד בספר ביכורים! חוויית קריאה מענגת, שתישאר לכם בראש עוד זמן רב אחרי הדף האחרון (376 עמ'. ערכה: נוית בראל). באתר "עברית" אפשר לקרוא את הפרק הראשון ולרכוש עותק דיגיטלי או מודפס בהנחה.
ידיעות ספרים