רועי אמר

למאירה ברנע-גולדברג יש כישרון מופלא לקחת דברים שלמישהו אחר נראים סבוכים או מורכבים ולהציג אותם בדרך הכי מדליקה שאפשר, בעזרת טונות של שמחת חיים, שכל ישר והומור – ופתאום הם נראים ברורים ונגישים ואפילו פשוטים. אחרי "הילדה שניסתה" הנהדר שלה מאשתקד, שבעזרתו שלחה מסר מעצים לכל ילדה וילד שאי פעם צחקו עליהם או לא האמינו בהם, מגיע תורו של הילד ישי, ששוכב במיטה עצוב בגלל כל מיני דברים ש"רועי אמר". רועי אמר עליו שהוא סתום-בלום עם אף עקום, ורועי גם טוען כל מיני טענות מומצאות משונות (למשל, שאפשר לאלף צמחים ואבנים) ואומר דברים שאמורים לגרום לשומע להרגיש טמבל, או לפחות הרבה פחות שווה מאשר רועי. למרבה המזל, אמא של ישי מדובבת את בנה העצוב בתבונה ומאפשרת לו לפרוק את כל מה שמעיק עליו, ולבסוף מזכירה לו שהוא יודע לבד מה נכון ומה לא, והיא עושה זאת בצורה כה עדינה ומוצלחת, שישי מבין בעצמו בסופו של דבר איך להתייחס למה שרועי אומר – אפילו כשרועי אומר משהו נחמד (אבל לא מבוסס). או כמו שאומרים ביידיש – "אוט ער געזוקט!" (אז הוא אמר!)