השתקן

וואו, איזה ספר! איזו סאגה אדירה, פקעת סבוכה של היסטוריה, זוועות וכאב ותובנות ואי-הבנות ואמונה וייאוש וגם קורטוב של אהבה – ולחשוב שמי שכתב את הספר המפעים הזה הוא איש די צעיר, שנולד וגדל הרחק משנות המלחמה באירופה, ובכל זאת הצליח לכתוב על התקופה ההיא סיפור כביר ומצמרר שנראה אמיתי לגמרי אבל כולו בדיון. הדמות האמיתית היחידה בספר היא זו של המחבר עצמו, המוזכר בדפים ספורים בחלקו הראשון של הספר כמין נודניק טרחן בשם ליברמן – "בן אדם קצת מעצבן, מאלה שמביאים לך עם האצבע פליק באוזן ועושים פרצוף של לא עשיתי כלום, מה אתה מסתכל עלי" – ששירת כביכול בצבא עם המספר, בנו של "השתקן" גיבור הספר, ודוחק בו לפשפש בחפצי אביו ולמצוא את היומן שכתב האב ביידיש בשלהי השואה בכתב-יד צפוף-צפוף על גבי שני גלילי נייר זעירים, כמסמך תיעודי של מה שקרה לו באותם ימים, ובזכות הניג'וס העקשני של אותו ליברמן (המבליח בהמשך גם בפגישה מקרִית עם המספֵּר בשדרה תל-אביבית כמי ש"כותב עכשיו ספר פוליטי בלשי שהולך לזעזע את המדינה") נחשף המסמך ההיסטורי הנדיר ונחקר ותורגם-כביכול ונוקד בשלל הערות שוליים אקדמיות-כביכול וראה אור בספר הזה; וגם זאת, במעין הפוך על הפוך ממזרי, עובדה שאי אפשר להכחיש.