עולם מלא בפלסטיק
ניל ליטון
נכון, ברגע זה יש סביבנו דברים קצת יותר בוערים מהעובדה שהעולם מוצף בפלסטיק וחנוק מרוב פלסטיק, אבל עליהם די קשה לכתוב ספרי ילדים. על פלסטיק לעומת זאת אפשר – אם כי לא פשוט לכתוב ספר כזה שיצליח לשכנע את ילדיכם להפסיק לשאוב את המשקאות שלהם דרך קשית פלסטיק ולבזבז שקיות ניילון כאילו אין מחר. ונכון, קשה להאמין שילד שוחר בְּרוֹלסטארז ויוטיוברים יפתח מרצונו החופשי ספר שמדבר על סכנות הפלסטיק לסביבה, אבל אם תפתו אותו או אותה לשבת איתכם ולשמוע סיפור מעניין, ותצליחו להראות לה או לו את הדפים הראשונים עם האיורים המרנינים, יש מצב שהם יישארו עד הסוף (המעודד) ואפילו ייהנו, שלא לומר ישכילו ואף יושפעו לטובה מבחינה סביבתית. ובכך כבר עשינו מצווה כפולה: גם לסביבה שלנו – וגם לאותם קטינים, שיגדלו להיות בוגרים מודעים שאכפת להם.
אז איך הספר הזה משכנע קטינים? בעזרת פנייה אישית חיננית. כבר בעמוד הראשון הוא קורא לקורא הצעיר "הי, אתה!" (המוקש המגדרי הארור שגורם לספר כולו לדבֵּר אל קורא בן) וזה עונה לו "מי, אני?" ומכאן והלאה נפתח מעין דיאלוג בהיר ונהיר של שאלות-ותשובות בין הספר לקורא: ממה עשויים כל החפצים סביבנו (רובם מפלסטיק), מאיפה הפלסטיק הזה מגיע (הוא לא צומח על עצים), ומה נגלה אם נסתכל סביבנו (המון פלסטיק במקומות שהוא לא אמור להיות בהם, כמו אריזות ריקות בחוצות ובחיק הטבע). ואז מגיע הסבר מעניין על התכלות: כמה זמן לוקח לכל מיני חומרים להתכלות? (ענף – יותר משנה, עלה – חצי שנה, קליפת בננה – 6 שבועות, נייר – 4 שבועות, בתהליך הדרגתי שמשנה את צורתם וצבעם; ואילו בקבוק פלסטיק ריק, אבוי, אינו משתנה ואינו מתכלה במשך שנים ארוכות מספור).
כך מתחילה הקוראת הצעירה להבין איך קורה שכמות עצומה של פלסטיק מגיעה בסופו של דבר לאוקיינוס, קוטלת בעלי חיים ואף יוצרת איים ענקיים של פלסטיק, שהגדול בהם – בצפון האוקיינוס השקט – גדול פי 3 משטחה של צרפת. אז מה עושים? או! יש מה לעשות, והספר מסביר ומציע כמה וכמה דרכים פשוטות וזמינות להפחית את פסולת הפלסטיק ולתת כתף לפעילות סביבתית. בסוף יש גם סיפורים קטנים על ילדים ונערים אקטיביסטים ששינו את העולם, והזמנה לחשוב על רעיונות משלנו. בקיצור – יופי של ספר, וחשוב שיגיע לכמה שיותר ילדים (מאנגלית: מיכל אסייג, 32 עמ', כעת במבצע באתר ההוצאה – רק 44 שקל). מומלץ מאוד לזמן איכות עם בני 9-5.
מטר