מקום משלי
מֵיגֶן וַגנֶר לוֹיד ומישל מֵיי נאטר
אין הנחתומה מעידה על עיסתה, כך אני נוהגת לצטט כשמדובר בשבחים לספר שערכתי או תרגמתי, אבל לפעמים הוא כל כך משובח שאין ברירה! ויש לי אפילו תמיכה משמעותית משכנתי הצעירה נ' (שאגב, עברה השנה לבקשתה מחינוך ביתי לכיתה ו' בביה"ס רגיל ביישובנו, התאמינו?), שפעם היתה זוללת ספרים מבוקר עד ערב ובשנתיים האחרונות היא הכי אוהבת קומיקס, והיא אומרת ש"מקום משלי" שתרגמתי זה הספר הכי טוב שהיא קראה בחיים! בחיי.
נו טוב, אז למרות הקילומטראז' המרשים שלה בקריאה, מותר להניח שהילדונת תשנה את דעתה כשתקרא עוד ספרים, אבל זה באמת קומיקס מתוק להפליא. הוא מתאר בכישרון ובגוף ראשון את חייה של נערה מתבגרת במשפחה מרובת ילדים (שבעה!), שקצת הולכת לאיבוד בין כל המטלות שלה כאחות גדולה, והמתח עם אחיה הבכור, והרצון שלה להתפתח כאמנית, והחשש המתגבר שמא המשפחה תעבור חלילה לצד השני של ארצות הברית ותפריד אותה מכל מה שהכירה... ובקיצור, היא זקוקה לפרטיות כמו אוויר לנשימה. ובגב הספר כתוב שזה "סיפור על מציאת הקול הפנימי שלך גם כשמסביב רועש וצפוף" – האם יש מתבגר או מתבגרת שלא יזדהו עם שאיפה כזאת?
כאן המקום להזכיר את ספר הקומיקס הקודם של אותן יוצרות, "אלרגית" (אף הוא בתרגומי), שירתק גם בני 14-9 שלא אלרגיים לשום דבר (מלבד ביה"ס ושאר תחומים שנואים בגיל הזה). שני הספרים נמכרים במחירי מבצע באתר ההוצאה וברשתות הספרים (245 עמ', לא מנוקד).
סיגליות