האחרון

"ייתכן שאמות מבדידות ולא מסרטן. הבדידות מפחידה אותי יותר מסרטן. עצמותיי רוחפות מפחד הבדידות. אין נורא מן הבדידות. הלבדיות. הבלבדיות. הלבד לבד בלבד. נניח שאת נורא שונאת רעש כרסום בייגלך, שונאת משתגעת, ולא יכולה לשאת את המכרסם הקטן באוזנך, ושנייה לפני שהוא מוציא את השקית מהארון את כבר מצטמררת מרעשי הבייגלך הקרֵבים, ופתאום לבד לבד לבד. זו אני שמכרסמת לעצמי באוזן בייגלה, אני ולבדי ואפסי אנחנו מכרסמות בייגלה מפוצץ ראש ומחורר אוזן. ואחר כך קושרות את השקית בגומייה עד לפעם הבאה. וזה נורא להיות בלבדית עם בייגלה קשורים בגומייה או עם פלפל אדום מרעיש וחורק נאנק על גורלו המר, החמאה על הסכין שהשארתי על השיש, פס השומן לא יתרחב ולא יתעבה. מה שהשארתי הוא שיהיה. לבד לבד בלבד לבד" (166 עמ' שגעוניים שוצפים למוות, ערך: אלי הירש). באתר "עברית" אפשר לקרוא פרק ראשון ולרכוש עותק מודפס ב-55 שקל.