מעבר לים - שירי ביאליק לילדים
תרגמה לאנגלית: ג'סי סמפטר
במבט ראשון התפלאתי מאוד: למה מוציאים עכשיו עוד ספר שירים של ביאליק, ולמה בצירוף תרגומים נושנים לאנגלית מלפני 80 שנה? מי צריך את זה ולמי זה מיועד? ואז פתחתי את הספר, קראתי שיר אחד מתורגם – ופי נפער: מה זה התרגום הגאוני הזה? הלא זה יותר ביאליק מביאליק! ואז עוד שיר, ואז עוד שיר, והפה נפער יותר ויותר (כמעט בלעתי זבוב), כי איזה תרגומים מהממים – לא רק שהם נאמנים להפליא מבחינת תוכן, משקל וקצב (כך שאפשר גם לשיר אותם בלחניהם המוכרים); הם אפילו משדרגים את השירים האלמותיים הללו, כמעט בבחינת 'התרגום עולה על המקור'! הנה, קחו דוגמה אקראית מבית ראשון ואחרון של אחד השירים הידועים ביותר, "שתי בנות" ["בנות שתיים בובותיים/ צילי וגילי עמי פה –/ מי משתיהן יפה יותר, אמרו דודים: זו או זו? (...) שתיהן, שתיהן אוהב יותר/ גם את זו וגם את זו,/ שתיהן אשא בחיקי תמיד,/ צילי פה וגילי פה"]:
I’ve two dollies, daughters, darlings,\ Celia ‘n Delia here with me.\ Tell me, which is prettier, sweeter,\ Aunts and uncles, she or she? (…) Both of them do I love more,\ She and she is each most dear.\ Both are pressed against my heart,\ Celia here and Delia here.
נכון מקסים? ויש עוד המון שירים ארוכים יותר המתורגמים לעילא, תענוג! אבל אז הגעתי לסיפא – ונאלמתי דום. אפילו רק בשביל לקרוא את הסיפור המפורט על המתרגמת ג'סי סמפטר, הלא היא ישע סמפטר המיוחדת, האמיצה (גַגלו!), שעל שמה נבנה בית ישע בגבעת ברנר, היה שווה להוציא את כל הספר הזה. איזה סיפור מרתק, איזו אשה מדהימה, ואיך סיפורה כתוב בצורה חיה, מלאת כבוד ואהבה, שרק גורמת לך לתהות: איך לא שמעתי עד היום על האשה המוכשרת הזאת, יוצאת הדופן, שחיה ופעלה יחד עם חברתה לאה ברלין והקדימה את זמנה בכל כך הרבה מובנים? איך לא קראו על שמה עוד בתים ומוסדות ורחובות, ואיך הרשה קיבוץ גבעת ברנר שבית ההבראה שייסדה ונקרא בשמה יעמוד בשממונו, כאשר "המבנה והגן המקיף אותו הרוסים ומלאי פסולת. חדריו משמשים כדירות לעובדים זרים והוא מיועד להריסה"? ובד בבד אני מסירה את הכובע בפני רינת פרימו, שלקחה על עצמה את המפעל החשוב הזה, לגאול משכחה את תרגומיה הנפלאים של סמפטר מ-1938, שכבר אין להשיגם, ולכתוב את סיפורה, לבל יאבד בתהום הנשייה. למי הספר מיועד? לכל אוהבי ביאליק, לתלמידי שירה ותרגום, לתלמידי אנגלית – ובכלל, זהו נכס תרבותי נהדר, בזכות השירים, התרגומים וסיפורה של ישע – וגם הודות לאיורים היפים של רינת הופר (60 עמ'). אל תפספסו.
ידיעות ספרים