המעידה

איך לתאר את חוויית הקריאה בספריו של הרמן קוך? בדומה לספרי מתח, גם בהם יש חידות וטוויסטים נפתלים ומסתורין שמתברר רק בסוף, אבל העיקר אצל קוך הוא לאו דווקא הפתרון לתעלומה, אלא נפש הגיבור הנחשפת אט אט, כמעט באכזריות, במלוא אפלוליותה. לכן הקריאה בהם כרוכה גם בטלטלה רגשית: את מתחילה לקרוא סיפור שמספר אדם נורמטיבי-כביכול, בגוף ראשון, נכנסת לראש שלו, ובהדרגה מגלה שאת מתארחת בתוך ראשו של פסיכופת. בספריו הקודמים (בעיקר ברב-המכר "ארוחת הערב") זה היה כמעט מבהיל, כשבמקום להתחבר כהרגלך לגיבור ולחבב אותו יותר מפרק לפרק, קרה ההפך הגמור, עד כדי סלידה ותיעוב אפילו; ועדיין הפכת דף אחרי דף כמעט בעל כורחך, בעוד עורך הולך וסומר ככל שהעלילה מתקדמת. ועם זאת, ספריו מציעים תמיד גם מבט נוקב, חכם וחסר רחמים על נושאים שרלוונטיים לכולנו – הורות, קריירה, היחס לזקנים, גזענות, מעמדות, החיים בעיר ועוד - וכתובים נפלא.