גברת פלפלת
אלף פרויסן
אני מנסה לדמיין איך הייתי מרגישה אילו קראתי את הספר הזה כילדה, והאמת – די מצחיק להגיד את זה על ספר שהגיבורה שלו מתכווצת לעתים מזומנות לגודל כפית בלי שיש לה שליטה על כך – לדעתי הוא היה מעניק לי מה שמכונה בימינו "העצמה נשית" חתרנית ודווקאית, כמעט כמו גילגי-בילבי בשעתה.
כי מה יש לנו פה? אשה מבוגרת רגילה-כביכול, נשואה ללא ילדים, שמדי פעם מוצאת את עצמה במצב של חוסר-אונים, לכאורה – מוקטנת, מכווצת, וכך גם קולה (שאינו נשמע כשהיא זועקת לעזרה מתוך מגירה) – באורח שרירותי וללא שליטה. והנה, במקום לתת למגבלה האכזרית להחליש אותה, גברת פלפלת דווקא מוצאת בעזרתה כוחות-על שעוזרים לה לנווט את חייה כרצונה. האין זה אבסורד? לא ולא, זה מעודד. היא לוקחת את הלימון שהחיים סידרו לה ועושה ממנו עוגיות שוקולד. אפילו כשזה קורה לה לראשונה, היא לא נבהלת ולא מקוננת, אלא מיד מפעילה תושייה מעשית ("טוב, אם נהייתי קטנה כמו כפית, אצטרך לחיות בהתאם") ודי ערמומית, כדי לנצל את המצב החדש לתועלתה ומצליחה אפילו להשתעשע ממנו (ואגב, מי שזוכר אותה מסדרת הטלוויזיה המצוירת של פעם יגלה בספר גברת באדרת שונה למדי). שום דבר שקורה לה במצבה המוקטן לא מבהיל אותה ולא מרפה את ידיה, אדרבא - היא תמיד מוצאת איך לצאת מהסבך כשידה על העליונה. אמנם מי שכתב את הספר (ב-1957) הוא גבר, אבל אולי מבלי דעת הוא הצליח להמשיל משל על מצבה של האשה המודרנית: חדשות לבקרים מונחתים עליה כל מיני מצבים שמקטינים ומשפילים אותה, אבל היא לא תיתן להם לכבול את ידיה ואת רוחה, ואף תמצא דרכים להתחכם להם ולצאת נשכרת, ועוד עם חיוך גדול. וכיצור מוקטן ומוחלש מטבעו, כל ילד יזדהה איתה.
התרגום של Dana Caspi כיפי וקולח, בעברית יפה ובהירה, הרישומים בשחור-לבן מלבבים - יופי של ספר לבני 4-9
טל מאי ספרי ילדים ונוער