אלופת המטילות

הו, ועכשיו שהיא איננה, פתאום מתחילים לחפש אותה, ואז להעריך את גודל האובדן, כפי שאמרה הצדקת ג'וני מיטשל: You don't know what you've got till it's gone – וכולם מתחילים לחפש אותה ומבטיחים לה הרים וגבעות אם תשוב, כי בלעדיה המשק יירד מגדולתו. אלא שרק כעבור שנה נפתרת התעלומה כאשר מרמלד, האלופה-לשעבר בהטלת ביצים, מפציעה לפתע כאלופה בהטלת כידון! והאם היא חוזרת אל מקומה הטבעי, ללול? הא! כאן היא מנצלת את מה שלמדה בשנה שנעלמה ומטילה כידון – היישר למנעול של הלול הראשי, ומשחררת את כל חברותיה לחופשי. וכך מסתיים הספר, לא בדף אחרון אלא ישר על הפורזץ האחורי, שלא יהיה שום ספק שיכול להיות לספר הזה המשך אחר, כי מרמלד שלנו רוכבת בו על אופניים ומי יודע לאן עוד תרחיק ותגיע. וזה היופי בספר הזה, שהוא פותח לנו את הראש ואומר לקוראיו: אתם לא חייבים להסתדר בשום תבנית, או להסתפק במילוי ציפיות של אחרים, אלא לחפש מה יביא לכם אושר וסיפוק באמת. והציורים הנפלאים הולכים יד ביד עם המסר החשוב הזה. ספר משמח כל כך בימים עצובים, שמתאים לכתוב עליו ביום הראשון של האביב, לבני 4–7 וגם לכווולם (41 עמ', ערכה: לי עברון), להשיג בחנויות הספרים ובאתר ההוצאה.