בתוך הלב שלי
ג'ו ויטֶק, כריסטין רוּסי
ברפרוף ראשון חשדתי שזהו עוד ספר מתייפייף שמנסה לדבר לקטנטנים דרך השכל, במקום לעורר בהם רגש. אבל אז קראתי אותו יחד עם חבורת פעוטות, שעמדו לידי כשדפדפתי בו, ופתאום הקסם התבהר. קודם כל, העיצוב: מבעד לכריכת הספר מתגלה לב גדול וצבעוני, ועם כל דף שהופכים נכנסים פנימה עמוק יותר ויותר, עד שמגיעים בפנים ללב קטנטן. הדפדוף מלב אל לב(!) מושך ומסקרן, וראיתי איך כל הפיכת דף מדרבנת את הקטנטנים סביבי להתקרב לספר ולעקוב בעניין אחר הצבעים והאיורים המתחלפים, בהתאם למצבי הרוח (או מצבי הלב) של המספרת. ושנית, הטקסט – שהוא פשוט ומתוק: ילדה מספרת בגוף ראשון על הלב שלה, ובעצם פותחת אותו בפנינו ומספרת מה יש בתוכו: "הלב שלי מלא ברגשות. רגשות גדולים ורגשות קטנים. רגשות קולניים ורגשות שקטים. רגשות מהירים ורגשות איטיים. הלב שלי הוא כמו בית, שכל הרגשות גרים בתוכו".
מכאן ואילך מוקדשת כל כפולה לרגש אחר. תחילה היא מתארת אותו, ואז נותנת לו שם, וכך היא פותחת: "לפעמים נדמה לי שהלב שלי הוא כוכב צהוב גדול, נוצץ ומאיר. אני מחייכת מאוזן לאוזן ומסתובבת סביב עצמי מהר כל כך, עד שאני מרגישה שאני יכולה לעוף לשמים" – והציור מראה אותה בדיוק כך, במינימום קוים, כמעט כמו שילדים מציירים, וקולע בול לרגש המתואר – "זה אומר שהלב שלי שמח". וכן הלאה והלאה, לאורך 11 רגשות, בפשטות נפלאה ובגובה העיניים של בני כל הגילאים, רגש אחרי רגש, ובסוף שאלה: "ואיך מרגיש הלב שלכם?"
כבר אמרו חכמים: דבר אינו קיים אלא מרגע שנותנים לו שֵם, וכמה מרגיע לגלות בגיל שלוש (למשל) שיש שֵׁם מובהק ולגיטימציה מוחלטת לתחושות המבלבלות שתוקפות אותך לפעמים, לָרגעים שבהם מתחשק לך להתחבא או לחטוף איזה טנטרום, ומנגד לרגשות התוססים והקופצניים, ולצחוק ולהתרגש מהאיורים הנהדרים, ולבקש לקרוא בספר הזה שוב ושוב, ולפעמים להיעצר בדף אחד ולפעמים לבקש לדלג על דף אחר – לא לחינם הספר מככב שבועות ברשימות רבי המכר. התרגום של דנה טל מעולה (30 עמ'), לבני שנתיים עד שש.
תכלת