הסיפור של דיוה ופשפש
הסיפור של דיוה ופשפש

הסיפור של דיוה ופשפש

מוֹ וילֶמְס

בשעה טובה ומוצלחת, הבן המתוק של השכנים שלי למד לקרוא - וזה הספר הראשון שהוא קרא לגמרי בעצמו, ללא עזרה. ולמרות מיליון ת'לפים ספרים מעולים שהקריאו לו הוריו מאז שנולד, לדעתו זה "הספר הכי מעולה שהוא מכיר".

מיהם דיוה ופשפש? דיוה היא הכלבה של שומרת הבניין בשדרת לה-פליי 11 בפריז, מתגוררת בדירתה הנאה ומקבלת ארוחות מסודרות; ואילו פשפש הוא חתול רחוב - גם הוא פריזאי, אבל אין לו כתובת קבועה, לפחות לא בתחילת הספר, ובוודאי לא ארוחות מסודרות. כפי שאפשר לנחש אפילו רק משמותיהם, שלא לומר מכל שאר הפרטים, מדובר בעצם בשני יצורים הפוכים; וכידוע לרובנו, אין כמו ניגודים קיצוניים כדי ליצור ברית נפלאה בין בעליהם.

ואמנם, עד מהרה מתיידדים הכלבונת והחתול ומלמדים זה את זה כל מה שהם יודעים: פשפש מלמד את דיוה להיות "פְלָאנֶר" (flâneur, כמו כל מי שמשוטט להנאתו ברחובות פריז) ומראה לה לראשונה בחייה את מגדל אייפל. ואילו דיווה מלמדת אותו בין השאר לא לפחד מהמטאטא הנחמד של שומרת הבניין שלה - ובזכותה הוא רואה לראשונה בחייו אוכל ש"פשוט מונח כך, מחכה שיאכלו אותו". סיפור תמים ומתוק, שלוקח את קוראיו על הדרך לטיול בפריז ובלבותיהם של כלבונת וחתול שמצאו בית חם - 65 עמ' מאוּוְרָרים ומאוירים להפליא, בתרגומה המצוין של מאירה פירון. מושלם לגילאי ראשית קריאה.

טל-מאי