כשהתירס לוחש
כשהתירס לוחש

כשהתירס לוחש

לורה רובי

איזה ספר קסום ומכושף, רגיש ומעודן, שמטייל על הסדק שבין דמיון ומציאות, בין אמת לתעתוע. גיבוריו הם צעירים בתהליך של התבגרות - ואני עוצרת רגע לתהות: האם נדמה לי, או שרוב הגיבורים בספרי הנעורים בימינו (שאינם מז'אנר הפנטסיה) הם סוג של "מוזרים"? לוקים באיזו תסמונת, במצב משפחתי מופרע קיצונית, בנכות או בתכונה מסתורית כלשהי, שמבדילה ומנכרת אותם מסביבתם? ובעצם, האם זו לא מהותה של ההתבגרות - מאבק לגיבוש זהות אינדיווידואלית בעולם שהיה פעם בטוח-יחסית ולפתע נדמה כאשליה ומתחיל להתפורר?

גם כאן הגיבור העיקרי הוא טיפוס יוצא דופן, שתושבי העיירה מכנים "סהרורי", "מעופף" ועוד, והספר זכה ב"פרס פרינץ" לרומן הנעורים הטוב ביותר ל-2016, אבל לדעתי הוא לגמרי סבבה למבוגרים - אולי כי הגיבורים הצעירים שלו מנהלים את חייהם מול העולם ללא הורים, מסיבה כזו או אחרת. העלילה נפתלת ומסקרנת בטירוף, וכאמור - לא תמיד ברור מה קורה באמת ומה בדמיון, ושמא בעולם מקביל. בכלל, לא כל השאלות שמתעוררות בזמן הקריאה מקבלות תשובה ברורה בסוף, אבל בעיניי זה דווקא חלק מקסמו של הספר. המתרגמת Yael Weiss-inbar ניצבה כאן בפני אתגרים לא פשוטים וצלחה אותם בצורה מעוררת הערכה, ואחרית הדבר שכתבה מאלפת. ועוד לא אמרתי כלום על העטיפה הרקומה, אחת היפות שראיתי, ועל הגילוי המפתיע בעמוד הקרדיטים - שהרוקמת היא המו"לית Gili Bar-Hillel Semo, וזו ההזדמנות להצדיע לה על ספרי הילדים והנוער שהיא בוחרת להוצאה שלה עוץ - הוצאת ספרים בפינצטה ובאומץ ובנחישות ומתוך הקפדה על איכות מכל הבחינות.

ספר נהדר למתבגרים מגיל 14 ולהוריהם (294 עמ').

עוץ