סבא עודד רופא עצים
אַיֶלת רּוּבין, רותם טֶפּלוֹ
הידעתם שיש מקצוע כזה, רופא של עצים? אפילו הכ רתי אישית אחד כזה, בוגר הפקולטה לחקלאות, שהיה מבקר בחצרות של מגדלי עצים כדי לבדוק מה מציק לעציהם ומדריך אותם מה לעשות. גם סבא עודד שבספר הוא רופא כזה, שנוסע לבקר את החולים שלו באוטו גדול ולבן כמו אמבולנס, וממש אכפת לו מהם. הוא מדבר עם כל עץ חולה ומקשיב לו בסטתוסקופ, וכך הוא יודע מה הטיפול המתאים: לפעמים צריך לשפר את האדמה או לשנות לעץ את התזונה (מים ודשן), לפעמים צריך לתת תרופה, ואם אין מספיק מקום לשורשים, למשל, צריך להזיז את העץ – להעתיק אותו – למקום אחר.
"אם העץ מרגיש לא טוב, הוא אומר זאת בדרכו המיוחדת, ללא מלים: מזיל דמעה" (השרף שנוזל מקליפתו), "מקפל ומסלסל את העלים, משיר אותם טרם זמנם, לא צומח מספיק לגובה ולצדדים, לא מצמיח פירות או פרחים, או שהגזע שלו מתקלף ומשנה צבע. כל עץ מראה זאת בצורה שונה", מסביר הספר. סבא עודד מאמין שיש לעצים נשמה ורגש, והוא מתייחס אליהם בהתאם; לפני שהוא קודח קצת בגזע כדי לתת לו עירוי של תרופה, למשל, הוא מבקש סליחה מהעץ – ואחר כך מראה לילדים המלווים אותו איך הוא מכניס את צינור העירוי לתוך הגזע ומרוקן לתוכו את המשחה המיוחדת שתטפל בו.
ניכר שהספר כתוב בהמון אהבה, ואין פלא – כי המחברת איילת רובין היא בתו של סבא עודד יפה ממושב עין יהב, שגר כעת עם אמא שלה בעיר רחובות, שם הקים מעבדה חקלאית לטיפול במחלות צמחים ולשיקום עצים. הספר מגלה לנו הרבה מידע על עצים ועל איך הם מרגישים, וסבא עודד עצמו מגיע מדי פעם לגנים ולבתי ספר כדי לספר על החוויות שלו בעבודה האהובה עליו. הילדים שמכירים אותו כבר יודעים: אסור לפגוע בעצים, אסור לעשות בהם חורים או לשבור ענפים, אסור להבעיר לידם מדורות, לתלות עליהם מודעות עם נעצים ומסמרים וגם לא לחרוט עליהם אותיות וציורים. האיורים של רותם טפלו מתוקים ומאירי עיניים (לגילאי 4–10, 32 עמ', מנוקד, הוצ' כריכה), כעת בהנחה באתר ההוצאה.
כריכה