סיפורים אוקראיניים

כבר בסיפור הראשון, למשל, המשעשע עד בלי די, "מעשה במריבה שרב איוון איוונוביץ' עם איוון ניקיפורוביץ'", מפליג המחבר בשבחיו של אותו איוון איוונוביץ' וכל אשר לו, עד שהקוראת חוששת שמא יתעלף הכותב מרוב התפעלות: הוי אלוהים, איזו אדרת מפוארת יש לו! ואיזה בית מרהיב, ואיזו חצר משגשגת ובעיקר – איזה אדם נפלא הוא איוון איוונוביץ', באלוהים, ובאיזה נועם הוא מדבר! תתארו לכם: אחרי התפילה בכנסייה לא יתאפק בשום פנים מלגשת אל כל הקבצנים, אחד לאחד, כי "טוּב הלב הטבוע בו מלידה היה דוחק בו" לפנות אל אותם עלובי נפש בשאלות משאלות שונות, כמו מניין באו, ומה הם מבקשים, והאם רק נדבה או אולי גם דבר מאכל, ואם כן – איזה? והעניים המסכנים עונים "כל מה שיואיל האדון לתת בחסדו" ופושטים את ידם, ואילו הוא שולח אותם לדרכם בשלוות נפש ועובר להתעניין בקבצן הבא. כן, כזה אדם נפלא הוא, עין לא ראתה.