סיפורים אוקראיניים
ניקולאי גוגול
למה, למה לטוס עד חוצלארץ כדי לברוח מזוועות הקיץ המקומי ומכל מה שהוא נושא בכנפיו המיוזעות? הרי יש דרך זולה ונוחה בהרבה להימלט מכאן אל עולם שכולו טוב – ספר קטן של גוגול. הוי, אילו סיפורים נהדרים! אבל עזבו סיפורים – איזו כתיבה מופלאה, אירונית, מכשפת!! אבל עזבו כתיבה – איזה תרגום אלוהי!!! ללקק את השפתיים, ולא כמטאפורה: גם צמחונים יזילו ריר למקרא הארוחות הדשנות אצל הגביר הכפרי בעברית העסיסית של מירסקי, בעוד המקומות והטיפוסים השונים מצטיירים אצלה מול העיניים ממש במלוא הדרם, יפים יותר מסרט. וכבר שמעתי רוסים נשבעים שהתרגום שלה עולה לעתים על המקור, ואני מאמינה להם. עונג מושלם לכל אוהבי העברית, וכמובן למי שרוצה להכיר מקרוב את ההומור המיוחד של גוגול.
כבר בסיפור הראשון, למשל, המשעשע עד בלי די, "מעשה במריבה שרב איוון איוונוביץ' עם איוון ניקיפורוביץ'", מפליג המחבר בשבחיו של אותו איוון איוונוביץ' וכל אשר לו, עד שהקוראת חוששת שמא יתעלף הכותב מרוב התפעלות: הוי אלוהים, איזו אדרת מפוארת יש לו! ואיזה בית מרהיב, ואיזו חצר משגשגת ובעיקר – איזה אדם נפלא הוא איוון איוונוביץ', באלוהים, ובאיזה נועם הוא מדבר! תתארו לכם: אחרי התפילה בכנסייה לא יתאפק בשום פנים מלגשת אל כל הקבצנים, אחד לאחד, כי "טוּב הלב הטבוע בו מלידה היה דוחק בו" לפנות אל אותם עלובי נפש בשאלות משאלות שונות, כמו מניין באו, ומה הם מבקשים, והאם רק נדבה או אולי גם דבר מאכל, ואם כן – איזה? והעניים המסכנים עונים "כל מה שיואיל האדון לתת בחסדו" ופושטים את ידם, ואילו הוא שולח אותם לדרכם בשלוות נפש ועובר להתעניין בקבצן הבא. כן, כזה אדם נפלא הוא, עין לא ראתה.
הספר ראה אור לראשונה ב-1980 ויצא כעת במהדורה מחודשת במלאת שנה למותה של מירסקי. יש בו חמישה סיפורים נהדרים – חלקם כוללים מוטיבים מסורתיים של אימה וכישוף מן הפולקלור האוקראיני – ואני כבר יכולה לדמיין איך אמא שלי תתמוגג מהם כשאביא לה את הספר. אילו סיפורים, איזו כתיבה, איזה תרגום! פשוט מתחשק להתחיל אותו מחדש ברגע שגומרים לקרוא. תעשו לעצמכם טובה (215 עמ'. 52 שקל ב"המגדלור").
עם עובד