top of page
תמורה נאותה
תמורה נאותה

תמורה נאותה

מאיה ערד

מה זה "תמורה נאותה"? בעצם, זה הדבר שאנחנו משתוקקים לו כל חיינו, בכל פעם סביב משהו אחר. הרי כל כך מגיעה לנו תמורה נאותה על מאמצינו האינסופיים ועל השקעתנו הכבירה – במה לא? בעבודה, באהבה, בגידול הילדים, בטיפוח השאיפות הכמוסות שלנו – וכמה אנחנו מתאכזבים, כמעט תמיד, כשהתמורה אינה משתווה לגודל הציפיות. ואל תוך הפער הסמוי הזה, המביך והמביש לעתים, בין הציפיות למציאות, מאיה ערד מכניסה במיומנות אצבע חדה ומדויקת, ומתארת אותו בצורה שמסבה לנו גם עונג וגם קצת כאב-לב.

בספרה החדש יש שלוש נובלות, וכל אחת מהן מתארת סיבוכים בתקשורת בין גיבוריה, וכל אחת מהן נוגעת בפער הזה. הכי התחברתי לנובלה הראשונה, ששמה כשם הספר, כי הגיבורה שלה היא מתרגמת ואת עולמה אני מכירה היטב מבפנים, מה גם שהיא היחידה שמתרחשת בארץ, וממש הצטערתי כשהיא הסתיימה – הייתי ששה לקרוא עליה ספר שלם. השנייה, "לימונדה", מתרחשת בקליפורניה, בווילה מפוארת בפאלם ספרינגס שמשפחה ישראלית שכרה לכמה ימים של נופש, והזמינה קרובי משפחה בעייתיים שחושבים שהכל מגיע להם ונעלבים כשמתברר שלא. בשלישית, הנוגעת ללב מכולם לטעמי, סבתא ונכדה מגיעות לחופשה אמנותית בוונציה, כדי להתרשם מיצירות אמנות בעיר ובביאנלה ולצייר את נופיה להנאתן, והסבתא כל כך לא מודעת לעצמה שהלב מתקמט מרוב חמלה וצער.

לכתיבה של ערד יש קול מיוחד – דומני שהייתי מצליחה לזהות אותו גם אילו מצאתי דף אנונימי ממשהו שכתבה – והרי זו שאיפתו של כל כותב, להעניק לכתיבתו קול מובחן משלה, ולערד יש קול שנשמע לנו מוכר, חם, קול מהמשפחה שלנו, קול שמכיר אותנו לפני ולפנים, אותנו ואת בני המשפחה והחברים שלנו, קול שמצד אחד לא ממש סובל אותנו אבל מצד שני מכיל אותנו באהבה, ממש כמו חלק מהמקורבים הכי קרובים שלנו. ואם לשפוט מרשימות רבי-המכר, אנחנו אוהבים את הקול הזה, ובצדק. אל תחמיצו גם את החדש (208 עמ', ערך: אלי הירש, כעת בהנחה באתר של מודן או בחנויות הספרים).

חרגול+פלוס

bottom of page