פילים לא מתקבלים
פילים לא מתקבלים

פילים לא מתקבלים

ליזה מנטצ'ב

מעניין מה עובר על סופרי הילדים בעשור האחרון, שהם מצמידים לגיבוריהם חיות מחמד הזויות שכאלה. עמליה מ"עמליה רוצה חיה" מבקשת - ומקבלת!! - תנין אמיתי (שמחרב את כל הבית), ללילי מ"לילי והסלע" יש סלע-מחמד שקט וצייתן (שהופך בסוף לדינוזאור), לילדה אחרת (בספר שתרגמתי וייצא בקרוב) יש ג'ירפה שקשה למצוא לה מקום בבית... מה הם בעצם רוצים להגיד לקוראים הצעירים ולהוריהם?

ברור שהחיות הללו מסמלות משהו – לרוב מדובר בחריגוּת כזו או אחרת של הגיבור/ה – והאמת היא שקהל היעד לא תמיד חייב להבין מה, בעיקר אם הספר מענג. במקרה שלפנינו, לילד (שמספר את הסיפור בגוף ראשון) יש פילון, וכבר בהתחלה הוא מודה שזו בעיה, כי כשמגדלים פילון כחיית מחמד, "אף פעם לא מרגישים באמת שייכים". עובדה: הילד רוצה לקחת אותו למפגש חיות-מחמד במועדון השכונתי, אבל בהגיעו לשם הוא נתקל בשלט שרואים על כריכת הספר: "פילים לא מתקבלים"! הפילון והוא עצובים מאוד, עד שהם פוגשים ילדה עם בואש ("הוא לא מסריח", מבהירה הילדה) שגם הם לא הורשו להיכנס, ויחד הם מחליטים לפתוח מועדון חיות משלהם. בציור רואים שלמועדון החדש מגיעים ילדים עם קיפוד, עם ארמדיל, עם פינגווין ועם ג'ירפה, וגם הם תולים שלט בכניסה – "כולם מוזמנים". ואמנם, כל הילדים והחיות מבלים שם בכיף ובסבבה לגמרי.

לא צריך להיות גאון כדי להבין את המסר, אבל אכתוב אותו בכל זאת: אם לא מקבלים אותך במועדון של "המקובלים" – תיצור לעצמך ולחבריך מועדון של "הדחויים". האם זה כיף? לפי הציורים בספר זה כיף גדול, כי אצל המקובלים יש כלבים וחתולים בלבד והם סנובים מתנשאים, ואילו אצל הדחויים הכל מגוון ופתוח וכולם חברותיים ומשתפים פעולה. האם זה ככה גם בחיים? אולי, ואת זה הילדים שלכם כבר יגלו לבד; בינתיים הם יכולים למצוא נחמה בספר המתוק הזה. מאנגלית: ראובת נִצָּן (30 עמ'), חומד של ספר לגילאי 6-3.

אגם