top of page
ביחדנס
ביחדנס

ביחדנס

נעם פרתום

בנעם פרתום התאהבתי (והתלהבתי) ממבט ראשון. מהמבט הראשון בשיר שלה שנתקלתי בו, ואני כבר לא זוכרת אם זה היה "מישמישים" או "פריטי ופריטי (אוהב אותי גם)" מתוך ספרה הראשון ("להבעיר את המים באש", עם עובד - הוצאת ספרים) - כי מיד חיפשתי עוד, ועוד, ואז עוד. ואחר כך לימדתי את השירים שלה בקורסים ובסדנאות לעברית שהעברתי, כדי להראות לתלמידים איך העברית יכולה להיות ארגז כלים אינסופי ומופלא כשיודעים לשלוט בה ולשחק איתה חופשי, ואילו סערות יכולים קומץ מלים וצירופי אותיות מפתיעים לחולל לאוזן השומעת ולעין הרואה וללב המקשיב, והראיתי להם את ה"פואטיוב" שלה, ורובם פערו פיות והתאהבו והתלהבו כמוני, כי איך אפשר שלא.

בסדר בסדר, אז יש כאלה שבשבילם נעם פרתום היא "יותר מדי", או "מפוטפטת", שמענו וקראנו, ואין לי מה להגיד להם, לכו תקראו שירי הייקו. לטעמי אין בשיריה אף מלה מיותרת, אדרבא - בכפית של זהב היא חופרת לך בנשמה ומעלה לך בהיחבא תמונות ורגשות גם מחייך שלך, ומלבך שלך, עצב ופחד ותשוקות ורגעי אושר ועלבונות שכבר חשבת ששכחת ושום טקסט אחר לא העלה לך, ומזכירה לך איך את רוצה לחיות ולהרגיש ולאהוב ולהיאהב ולהשתולל ולהשתבלל, ופורשת בפנייך בפרוטרוט חיבוטי נפש סוערת ובוערת, והכל בעברית שמתמסרת למשוררת המשחקת בה, בעונג ובחדווה ובהשתאות כזאת שהיא הופכת כמעט לשפה אחרת, חדשה ונועזת.

ואם בספר הקודם קראנו בעיקר על הדרך הקשה והמייסרת של המשוררת הצעירה אל הבגרות ואל האהבה, בחדש פרתום כבר מתעמקת יותר באותיות הקטנות של "החוזים" שכולנו חותמים עליהם בדרכי החיים, ומן הסתם כבר יותר מאושרת ובוגרת, אבל פראית ולוהבת ובועטת וגועשת כרגיל, שלא ייגמר לעולם Noam Partom הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים

הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים

לדף הספר ברשת
bottom of page