top of page
יום ארוך מאוד
יום ארוך מאוד

יום ארוך מאוד

נועה קלנר

ספרי ילדים של יוצרים-מאיירים, שמצליחים לספר סיפור ללא התערבות של סופר, מאוד אהובים עלי. נכון, לא כל מאייר לילדים יודע גם לכתוב לילדים, כי כתיבה לקטנטנים היא מקצוע (ואפילו מקצוע קדוש, אם תשאלו אותי) וכל מלה בטקסט היא חשובה, ממש כמו בשירה. אבל יש מאיירים שמבינים שאיור שווה אלף מלים, ושלפעמים דווקא מה ש*לא* אומרים ולא כותבים לצדו – חזק פי אלף. וכך גם בספרה החדש והרגיש, החסכוני במלים, של האמנית נועה קלנר.

בראשית הספר רואים אח גדול, כבן ארבע או חמש, ואחות קטנה שעוד זוחלת ולא מדברת, והאח מקפיד להפגין את עליונותו: "אוי, זאת שוב את", "את מפריעה לי". אחר כך הוא מנסה להרשים אותה ("אני מפלצת מפחידה!" – ובתגובה הקטנה מחבקת אותו) ולבסוף מכריז שהוא יוצא לג'ונגל, לחפש את האריה הצהוב והפראי, בלעדיה – כי היא "קטנה מדי". אלא שהקטנה נצמדת אל האח במסירות באשר ילך ונראה שהיא נהנית כהוגן, למרות אזהרותיו, ובעצם הם משחקים יחד. בשלב הבא של ההרפתקה, כשהם "יוצאים לעיר הגדולה", כביכול, הוא כבר לוקח עליה אחריות ("תישארי קרוב אלי, שלא תלכי לאיבוד") – ובציור הבא, העמוס פרטים, שמתרחש כנראה בבניין המגורים שלהם אך מאויר כמו מרכז קניות ג'ונגלי סבוך, כולל האריה הצהוב, אין בכלל טקסט, אבל ניתן לראות את מצוקתו של האח, שעומד בפינת הציור ואינו מוצא את אחותו (אבל אנחנו כן מוצאים אותה!), עד להקלה הגדולה בדף שאחריו.

ההרפתקה המאוירת מסתיימת ברכיבה משותפת "להרים הסגולים, לפני שיהיה חושך. תחזיקי חזק, ואל תעזבי" וגם הפנייה לאחות הקטנה כבר אינה מזלזלת אלא מכבדת – יחס שנמשך עד לעמוד האחרון, כשאת תחושת העליונות מראשית הספר מחליפה אהבת אח גדול אל אחותו הקטנה (ערכה: דבורה בושרי). ספר מרגש ומקסים לבני שנתיים עד חמש.

אגם

bottom of page