אספן המלים
פיטר ה' רינולדס
לעתים קרובות ספר ילדים טוב מצליח לרגש גם קוראים מבוגרים, ולפעמים – לכי תביני איך ולמה – הוא מרגש אותם אפילו יותר מאשר את קהל היעד המוצהר. אולי כי הוא מזכיר להם משהו שילד לא יודע עדיין, או מעורר בהם משהו רדום שילד עדיין לא הספיק לשכוח. כזה הוא "אספן המלים", שקריאתו מתחילה כבר בכריכה ובדפים שלפני תחילת הסיפור – המלאים בפתקים עם מלים: מלים קטנות וגדולות, ריחניות וטעימות, אפרפרות וצבעוניות, עצובות ושמחות, רגילות ונדירות, המון מלים שכיף לקרוא, שכיף להניח לעין לשוטט עליהן ולנבור ביניהן ולגלות עוד אחת חמודה, ועוד אחת מוזרה, ועוד ועוד עד אינסוף.
הילד ג'ים אסף מלים. הוא אסף מלים ששמע, שראה על שלטים, שקרא בספרים, והעתיק אותן על פתקים. אחר כך הוא מיין אותן, תייק אותן וסידר בהמון אלבומים, לפי נושאים – עד שיום אחד האלבומים נפלו והן התפזרו והתערבבו לגמרי. אסון? לא ולא! ג'ים התחיל לחבר ביניהן, גילה את הקסם הטמון בצירופים בלתי צפויים והבין שיש בהן כוח, ושלעתים המלים הכי פשוטות – כשהן משמשות לתקשורת בין בני-אדם (תודה, סליחה, אתה חשוב לי) – הן הכי חזקות. והנה המשפט הכי אהוב עלי בספר, כי הוא מסכם בקליפת אגוז את הסיבה שבגללה חשוב שילדים יקראו ספרים: "ככל שידע יותר מלים, כך הצליח לחלוק עם העולם באופן ברור יותר את המחשבות, הרגשות והחלומות שלו". כן כן.
בדרך כלל אני לא מספיילרת כאן סופים של ספרים, אבל הפעם קשה להתאפק: בסוף ג'ים גורר את האוסף העצום שלו לראש הגבעה ומפזר את מילותיו ברוח, ולמראה הילדים בעמק שמתרוצצים ואוספים אותן במעופן, הוא כל כך מאושר – שאין לו מלים. וכמה נפלא שספר כזה מסתיים בהודאה שלפעמים אין צורך במלים, שלפעמים אפשר ואף רצוי לוותר עליהן (וכשקוראים על מפעלותיו מעוררי ההשראה של הסופר, מתחשק להיות חברים שלו ולהצטרף לכל מיזם שייסד). תרגמה להפליא: רמה איילון (32 עמ'). אוצר אמיתי לגילאי ראשית קריאה והנאה גדולה לכל המשפחה.
כנרת