אל״ף בי״ת
איתמר ציגלר
ממש בימים אלה מגלה זאטוט אחד שאני אוהבת במיוחד את קסם האותיות, והוא מנסה את כוחו בכתיבת ברכות יום הולדת לחבריו וכותרות לציוריו. ברוב פיקחותו, הוא כותב כמו אבותינו הקדמונים רק עיצורים (סוף = ספ, אמא = ימ) וכשראה במסעדה פתק "שמור" באחד השולחנות תהה למה כתוב שם שָמָוָרָ.
לכן אני נרגשת במיוחד להעניק לו עכשיו במתנה את הספר החדש של Itamar Ziegler והמאיירת נסה ראיין, כי הוא נראה לי כמו הדלת המושלמת שתפתח למענו את עולם האותיות ביסודיות, בשמחה ובסבלנות. כל כפולה בו מציגה אות אחרת, לפי סדר האלף-בית, בציורים ססגוניים ובחרוזים שמשלבים המון מלים שמתחילות באות הזאת, כמו למשל בפתח הספר: "אל"ף היא אני/ אבל גם אתם, אתה ואת/ ולפעמים זו אונייה/ עליה אני שט". או מהאמצע: "כ"ף היא מין כזאת, היא רק כאילו/ כמו, כזה, כמעט, לא באמת/ ולפעמים היא נשמעת קצת כמו חי"ת./ ויש גם כ"ף סופית -/ היא נראית כמו מקל ארוך/ נא לא לדרוך/ למשוך/ למעוך/ להפוך..." או מהסוף: "שי"ן* – ששש... / שקט/ שלום/ שלווה/ זה מה ששי"ן/ מבקשת/ שָׁה". אז נכון שזה לא הספר הראשון שמגיש לילדינו אותיות צבעוניות ומאוירות לצד טקסט מבאר ומחורז, אבל משהו בספר הספציפי הזה קוסם במיוחד – המתיקות, הדמיון, הפשטות, לא יודעת מה. ואולי אחרי ששמעתי את איתמר ציגלר שר בקולו המכשף את "האור החדש" שהלחין (אחד השירים המושרים הכי חזקים בעברית, לטעמי!) עם להקתו "החצר האחורית", אני מוכנה לקנות ממנו כל דבר. אתם לא? https://youtu.be/n8oilACkcls
ורק הסתייגות פיצפונת: כל אות מיוצגת פה כנדרש, עם אותיות סופיות כשצריך, ואילו ו' ו-י' מוצגות כעיצורים בלבד ולא גם כאימות קריאה, והאות ש' – רק כ-SH. הלוואי שיתוקן במהדורות הבאות, אמן ואינשאללה שיהיו הרבה כאלה
ידיעות ספרים שאוהבים