מחר, ועוד מחר, ועוד מחר
גבריאל זווין
איזה ספר מטורף. זה אחד הספרים הכי טובים שקראתי, השנה ובכלל. נכון בדרך כלל כשקוראים ספר (או רואים סדרה), את סומכת על גיבורי העלילה שיחכו לך היכן שעזבת אותם בפעם האחרונה, עד שתחדשי את הקשר? אז בספר הזה, שככה יהיה לי טוב, בכל פעם שנאלצתי לנטוש את הקריאה היתה לי תחושה שלדמויות יש חיים נסתרים שממשיכים בלעדיי, ואני מפסידה בכל רגע שאני לא מתחברת אליהן בחזרה. אילו דמויות מבריקות! איזו גיבורה מרתקת, איזה גיבור מתוק ושביר וגאון שהלב נמעך, והגבר האחר שהוא היפוכו המוחלט והאוהב, ואיזו דרך מהממת הם עוברים יחד, תחילה השניים ואז השלושה ואז כל אחד לחוד? והכי מדאיג, מה הם עושים כשאני הולכת לישון?
מצד אחד כל הגיבורים הם גיימרים, וזה כאילו ספר שגיימרים אמורים לאהוב, כי הוא עמוק בתוך עולם הגיימינג, בעיקר מבחינה פילוסופית ופסיכולוגית, ומצד שני אני למשל הכי לא בקטע, מקסימום משחקת קצת סוליטר במחשב ובטלפון בכלל לא, ובכל זאת הייתי מרותקת לכל משפט ושורה בספר הזה, בלי לדלג על שום פרט, והיה לי כל כך אכפת מהגיבורים שלו שלא יכולתי לעזוב. והאהבה, שהיא הגיבורה הסמויה בספר, כמה אהבה יש שם – עדינה ורגישה, יפהפייה, ללא מלים, אדירה ומלאת כוח ועם זאת פוסעת על חבל דק, מחשבת את קיצה ומתכחשת לעצמה ולמציאות, עד שהחיים מכריחים אותה להסתכל בראי.
בקיצור, למה להכביר מלים? תרגמה נפלא: טל ארצי, עורכת התרגום: תרצה פלור, 460 עמ' וכדאי לקרוא גם את שלושת עמודי "הערות ותודות" בסוף, כי הם מאפשרים הצצה לראש של האשה המיוחדת והחכמה והנהדרת שכתבה את הספר, ומיד מתחשק להתאהב בה. תעשו לעצמכם טובה. באתר "עברית" אפשר לקנות עותק דיגיטלי או מודפס בהנחה נאה, וגם לקרוא את הפרק הראשון. אל תחמיצו.
תכלת