בגיל 27 אכלתי בפעם הראשונה מלפפון
שקד בשן
מה אני כל כך אוהבת בקומיקס של שקד בשן? מעבר לחמידות של ציוריה בטורה המעולה "שואלת בשביל חברה" במוסף הארץ (השבוע גיליתי להפתעתי שאפילו אחד הקשוחים מבין חבריי הוא קורא מושבע שלו!), יש אצלה מין פשטות גלוית-לב שישר כובשת אותך, את כל כך מאמינה לה, כי היא כל כך ישרה וישירה שהיא אפילו לא מתביישת בזה שהיא מתביישת. איך אפשר לא לאהוב את הדמות המצוירת שלה, פרועת התלתלים והמרושלת, שאת מתחברת אליה מיד כי בלי קשר להבדלי גיל, צורה וצבע, זאת גם כל כך את.
ומה עוד יש להוסיף שלא כתוב בגב הספר (רומן גרפי אוטוביוגרפי על הרגלי אכילה ושות', תקראו בבקשה), או שבשן לא אומרת ומציירת בעצמה, כדי שתזדרזו לחוות אותו בעצמכם כמו שצריך? אולי רק שכמעט כל מי שראתה אצלי את הספר הזה (וגם וידאה שמדובר בקומיקס) ביקשה מאוד-מאוד לקבל אותו, וכבר יש תור. הרי מספיק לראות את הכריכה כדי להבין שאת עומדת לפגוש מישהי שתחבבי עד עמקי נשמתך.
הספר יצא בהוצאת "יוקה", המתמחה בין השאר בספרי אמנות וקומיקס וברומנים גרפיים של יוצרים נפלאים, כמו "בית" שהתלהבתי ממנו כאן, מהארץ ומהעולם; כדאי מאוד לשוטט באתר המרשים שלהם, העשיר להדהים, כולל חנות הקונפסט "יוקה ומפלצות" (ערכו: נטע גורביץ ואסף חנוכה, 136 עמ', כעת בהנחה באתר ההוצאה).
יוקה