אגדות לילדות נחושות
סוזנה מקפארלן
בהתחלה הייתי סקפטית: ראינו כבר נסיונות לעבד אגדות קלאסיות בהתאם לאג'נדה זו או אחרת, ורובם לא רק קלקלו את המקור, אלא גם המאיסו קצת את האג'נדה שהודבקה לו. אבל אז התחלתי לקרוא את הספר הזה, ותוך כדי קריאה הבנתי שוב עד כמה אגדות-העם (שקראתי בשקיקה מאז גיל שלוש) השפיעו על התת-מודע שלי, ואף עיצבו (לרעה) את חיי כילדה וכנערה בעולם גברי. כי לא רק התחלתי לקרוא בספר אלא גם המשכתי, בהנאה הולכת וגוברת, מפני שמקפארלן מצליחה להתמודד כאן עם אתגר לא פשוט: גם לשמור היטב על חינן של האגדות המוכרות לכולנו, וגם להעניק לכל גיבורה נחישות, עצמאות מחשבתית, יצירתיות ודעתנות, לשם שינוי, כך שאף אחת מהן אינה קורבן של גורלה. איפה היית כל ילדותי, סוזנה?
הספר מוקדש לארבע גיבורות, שבאגדות המקוריות היו פאסיביות וחיכו לגוֹאלָן, ואילו כאן הן לוקחות את גורלן בידיהן: רפונזל, כיפה אדומה, סינדרלה ואצבעונית. שימו לב איך נפתח הסיפור "כיפה אדומה": "היה היתה פעם ילדה קטנה ושמה לוסי, שגרה בבית קטן (...). רוב האנשים קראו לה כיפה אדומה – לוסי לא ידעה מדוע. אמנם היתה לה שכמייה אדומה עם ברדס אדום, אך היא לבשה גם בגדים אחרים. ולמרות זאת, השם דבק בה". האם אפשר לא להתאהב בספר שעושה סופסוף צדק עם גיבורת האגדה הזאת? וזוהי רק ההתחלה, אז תארו לעצמכם כמה צדק נעשה בהמשך לה ולסבתא שלה (רמז: הזאב לא טורף אף אחת מהן).
הטוויסט שמקפארלן טוותה לכל גיבורה וגיבורה כה מקסים, יצירתי ומפתיע, שממש חבל לי לעשות כאן ספוילרים. אומר רק שכתיבתה אינה מתעלמת מהפרשנות הפסיכולוגית של כל אגדה, אך ההתייחסות תמיד מעודנת ולעולם לא דידקטית או ב"פטיש חמש קילו". כל אגדה אוירה בידי מאיירת אחרת, נטייה שמאוד חביבה עלי באנתולוגיות כאלה, וברור לי ששכנתי נ' בת השש תהיה מאושרת לקבל אותו ליום הולדתה, שחל השבוע, ושאמא שלה תהיה מאושרת לא פחות. האם קהל היעד אמור להכיר את אגדות גרים לפני שיכיר את הספר הזה? - לא יודעת, לשיקולכם. נפלא לבנות ובני 14-4, ומומלץ גם להורים להציץ (מאנגלית: רונית רוקאס, 130 עמ'); כעת ב-33 שקל בלבד בחנות "המגדלור".
כנפיים + כתר