פיטנגו בחצר
הדס קפלן
הספר הזה קושר אותך אליו בעבותות, גם אם אינו משיק לחיַיך, ומתחבר לך לנשמה באוטומט. קודם כל, השם שלו; בית עם פיטנגו בחצר זו משאת נפש מאז הילדות (שהגשמתי, פעמיים), אז את פותחת את הספר בסקרנות וזהו, הלך עלייך, כי המשפט הראשון תופס אותך כמו מגנט: "אי אפשר לקנות פיטנגו בסופר. הוא לא שייך למבוגרים". ומיד מגיע תיאור מדויק ומושלם של החוויה ששמה פיטנגו, כמין הקדמה לספר, אבל רק כשמגיעים לסוף הספר מבינים אותה באמת. כמו שכתבה עליו בפייסבוק חברתי חמוטל שיבר, שלא העזה להתחיל לקרוא אותו עד שתוכל לפַנות לעצמה כמה שעות לקריאה רצופה, כי למדה את הלקח מספרה הקודם של הסופרת ("הכל בסדר, הילי") – "אין מניחין הדס קפלן בזמן הקריאה". ואני חותמת על כל מלה.
כי המספרת שלה, עמליה, מושכת אותך אל תוך עולמה בחוטים בלתי נראים של כנות, פיכחון וחרדה, ואת מקשיבה לה ומגלה שמתחשק לך להמשיך להקשיב לקול הזה עוד ועוד, כי את כל כך מאמינה לה. המצלמה שלה מתארת כל מה שקורה לה בחדות בלתי מתפשרת, עם כל המורכבות ובלי הנחות, ממש כמו שתיארה את חוויית הפיטנגו: בצורה שלמה, מכמה שיותר זוויות. וגם אם חייך שלך אחרים לגמרי משלה, וילדותך אחרת ומשפחתך אחרת והורותך אחרת, וגם אם נכון שכל משפחה אומללה בדרכה שלה, הרי שסבלם של הפגועים (גם אלה שאינם יודעים שהם פגועים) נובע לרוב מאותו מקור עמוק: בדידותם של הילדים שלא ראו אותם, שלא ספרו אותם. וזה הסיפור. ומי שלא מכירה את זה מחייה שלה, הספר הזה יעזור לה להבין את האחרים שכן מכירים.
ממש חבל לספר עליו יותר מזה. העלילה מתומצתת בגב הספר, הוא יצא בהוצאה עצמית, כמו קודמו, ונמכר באתר היפה של המחברת, שלא הכרתי אותה עד כה, אבל ברור לי ששווה לעקוב אחריה. באתר אפשר לרכוש את הספר (וגם בחנות הספרים רידינג באלנבי) וגם לקרוא את הפרקים הראשונים, על אחריותכם (299 עמ', ערכה: שגית אמת).
עצמית