שלושה בברלין

מה אגיד לכם - זה לא בדיוק ספר על ברלין, כפי שמזהיר הטקסט בגב הספר. אבל זה ספר משעשע ומחכים ומענג לכל מי שמעריך הומור רומזני, מתוחכם וסרקסטי (ושמא נאמר - הומור דני-קרמני), ופשוט כיף גדול לקרוא אותו. למשל הסיפור הבא על הדוד פישל ("סיפור שפרש כנפיים, אוּמַץ ע"י משפחות רבות אחרות וכיום אין איש יודע את מקורו"), שכמותו פזורים בספר כפטריות אחר הגשם: "פישל, בן-דוד של אבי, גר בפולין בכפר קטן בפאתי קרקוב. יום אחד גונבה לאוזניו שמועה שיאשה חפץ הגדול מגיע לביקור בוורשה. קיבץ פישל פרוטה לפרוטה כדי לנסוע ברכבת עד לודז', ומשם הלך שבוע ימים ברגל עד ורשה, כשהוא ישן באסמים ריקים ואוכל פירות גנובים. כשהגיע לבסוף לוורשה ונכנס בבלואיו לשערי המלון שבו התאכסן יאשה חפץ, לא התיר לו השוער לעלות לחדרו של האורח, אלא שלא איש כפישל דודי ייכנע. הוא הפציר בשוער שלא לסלקו וביקש ממנו לספר ליאשה (כך ממש אמר - 'יאשה', לא 'יאשה חפץ') איזה תלאות עבר רק כדי להגיע לכאן ולפגוש באיש הגדול. ואכן, מששמע חפץ את סיפור המעשה אמר לשוער: 'שלח אותו אלי'. נפל פישל על צווארו של חפץ ומבעד לדמעותיו הצליח למלמל: 'אשריי שזכיתי ליום הזה, מעתה אוכל לספר לקרוביי ולידידיי שפגשתי באדם גדול ומפורסם כמוך.'