שלושה בברלין
שלושה בברלין

שלושה בברלין

דני קרמן

כשדני קרמן - Danny Kerman נתן לי את הספר הזה* במתנה, באחד מימי כיפור שבהם אני מקפידה להגיע תל-אביבה ולדווש במרץ בין חבריי וידידיי ומוקירי זכרי בעיר, לא מיהרתי לפתוח אותו - כי מה לי ולברלין? כך חשבתי אז. בינתיים כבר יש לי נכס משלי בברלין, הוא כבר בן שלושה חודשים ושבוע ומחייך מאוזן לאוזן, ובזכותו כבר ביקרתי בעיר הזאת פעמיים ועוד היד נטויה, אז כשנתקלתי בספר הזה שוב בספרייתי, שלפתיו ושקעתי בו בתענוג.

מה אגיד לכם - זה לא בדיוק ספר על ברלין, כפי שמזהיר הטקסט בגב הספר. אבל זה ספר משעשע ומחכים ומענג לכל מי שמעריך הומור רומזני, מתוחכם וסרקסטי (ושמא נאמר - הומור דני-קרמני), ופשוט כיף גדול לקרוא אותו. למשל הסיפור הבא על הדוד פישל ("סיפור שפרש כנפיים, אוּמַץ ע"י משפחות רבות אחרות וכיום אין איש יודע את מקורו"), שכמותו פזורים בספר כפטריות אחר הגשם: "פישל, בן-דוד של אבי, גר בפולין בכפר קטן בפאתי קרקוב. יום אחד גונבה לאוזניו שמועה שיאשה חפץ הגדול מגיע לביקור בוורשה. קיבץ פישל פרוטה לפרוטה כדי לנסוע ברכבת עד לודז', ומשם הלך שבוע ימים ברגל עד ורשה, כשהוא ישן באסמים ריקים ואוכל פירות גנובים. כשהגיע לבסוף לוורשה ונכנס בבלואיו לשערי המלון שבו התאכסן יאשה חפץ, לא התיר לו השוער לעלות לחדרו של האורח, אלא שלא איש כפישל דודי ייכנע. הוא הפציר בשוער שלא לסלקו וביקש ממנו לספר ליאשה (כך ממש אמר - 'יאשה', לא 'יאשה חפץ') איזה תלאות עבר רק כדי להגיע לכאן ולפגוש באיש הגדול. ואכן, מששמע חפץ את סיפור המעשה אמר לשוער: 'שלח אותו אלי'. נפל פישל על צווארו של חפץ ומבעד לדמעותיו הצליח למלמל: 'אשריי שזכיתי ליום הזה, מעתה אוכל לספר לקרוביי ולידידיי שפגשתי באדם גדול ומפורסם כמוך.'

"דברים שיוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב, וחפץ, שגם בעיניו נראתה לחלוחית-מה, נטל את כינורו ואמר לפישל: 'הנה, בוא ואנגן לך משהו...' "הביט בו פישל בעיניים קמות ואמר: 'מה! יאשה, אתה גם מנגן?'"

כנרת זמורה דביר