הפילה של הקוסם
הפילה של הקוסם

הפילה של הקוסם

קייט די-קמילו

קייט די-קמילו היא קוסמת ספרותית. אין בימינו עוד הרבה קוסמים כמותה, שיודעים להרטיט לבבות של ילדים (ומבוגרים) עד בכי בעזרת אותיות, סימני פיסוק ורווחים במקומות הנכונים. היא עשתה זאת ב"המסע המופלא של אדוארד טוליין" – ספר הילדים הכי מרגש שנכתב במאה הזאת, לדעתי – והיא עושה זאת גם בספרה החדש. הפעם בראה לשם כך סיפור על ילד יתום שמחפש את אחותו הקטנה, שאותה זכה להחזיק בידיו ביום שנולדה ואחר כך סיפרו לו שמתה, עד שמגדת עתידות אומרת לו "לך בעקבות הפילה". ואמנם, עוד באותו ערב צונחת פתאום פילה מן השמים – בטעות, כביכול – לתוך מופע של קוסם בעיירה, ומניעה את העלילה המופלאה עד סופה הטוב.

מהי הפילה הזאת, שהוצנחה לתוך הסיפור, תרתי משמע? יצור גדול, שאי אפשר להתעלם ממנו ("הפיל שבחדר"), שהגיע נגד רצונו למקום שאליו אינו שייך, ולכן הוא אומלל מאוד, אבל בלעדיו לא היו קורים כל הניסים הללו – צירופי מקרים שלא ייאמנו, בין אנשים שלכאורה אינם קשורים אלה לאלה – המרעידים את הלב ומסיימים את העלילה בסוף הכי טוב שאפשר. אמנם לא מוכרחים להתייחס לעלילה כאל משל או אלגוריה, לחפש את הנמשל או לפרש את מה שמסמלים האירועים והדמויות, כדי ליהנות מהספר הנאה עמוקה ושלמה; אבל אולי התכוונה המחברת לרמוז שעלינו להיות תמיד פתוחים לכל תרחיש, גם אם אינו מתקבל על הדעת כמו פיל שצונח מהשמיים, ולאפשר לו להניע את עלילת חיינו לכיוון טוב יותר? כל מה שצריך הוא להתבונן על החיים במבט מאפשר: "מה אם...?" "ואולי..."? "למה לא?" – ואז באמת הכל יהיה אפשרי.

ובעצם, לא רק האמונה שאפשר – אלא גם החמלה. שהרי פטר התאמץ להגיע לפילה כדי למצוא בעזרתה את אחותו, אבל ברגע שראה את המבט בעיניה, "ראה אותה באמת" (כפי שאיש לפניו לא ראה) והבין כמה היא אומללה ומוכרחה לחזור למקום שאליו היא שייכת, אחרת תמות – הוא שכח את תשוקתו האישית והחליט לעשות הכל כדי להציל אותה. ודווקא התרחיש הזה, שבו לא מתעלמים מ"הפיל שבחדר" ולא הופכים אותו למיצג בידורי, כפי שקרה בעיירה בתחילה, אלא מנסים להחזירו למקומו – הוא שגורם לכל הדברים להיפתר על הצד הטוב ביותר. אז נכון, אין זה ספר מושלם כמו "אדוארד טוליין", אבל הקסם של הקוסמת הזאת פועל גם כאן, ומגיע בהדרגה לקתרזיס שגרם גם לי להזיל דמעות אושר, וכשספר ילדים מצליח לעשות קסם כזה – אני מתלהבת עד עמקי נשמתי, וממליצה גם לכם. התרגום של מיכל אלפון נהדר ממש (160 עמ'). לילדים שקוראים ללא ניקוד (או להקריא לבני 7-6), בני 8 ומעלה-מעלה.

כנרת